מה במחלוקת – מורה נבוכים

אילו שאלות על המדוכה במשפט מדינת ישראל נגד מלכה עוזרי בבית המשפט המיוחד בירושלים

בניגוד לטעות הרווחת כאילו השאלה שבמחלוקת היא מה מידת המהיימנות של מכשיר הנשיפה – "הינשוף", יהי זה ראוי ורצוי להאיר את רוחבה המלא של היריעה שבמחלוקת – ולו בראשי פרקים – כדי שהמתעניין יוכל למפות את המחלוקות לסוגיהן, יבדיל ביניהן, ויוכל גם לבחון בעצמו איזו התייחסות קיבלה כל אחת מהן בפסק הדין – אם בכלל. מאד סביר שבית המשפט יבחר לדון רק במקצת הסוגיות, ועל כן "פתרון סופי" או כלשון בית המשפט "אחת ולתמיד" לא צפויים.

האם ככלל בדיקת הנשיפה חוקית?

כדי שבדיקת הנשיפה תהיה חוקית צריך שהיה תשתית חוקית לעצם עריכת הבדיקה, צריך שיהיו קריטריונים ברורים הקובעים מהם עבירה, וצריך שיהיה הכשר חוקי מלא למכשיר שהמשטרה משתמשת בו. למרבה הצער התשובה לשאלות הללו נתונה במחלוקת חמורה, ולכאורה די אם הצדק עם ההגנה באחת מהן כדי לקבוע שהרשעה על סמך בדיקת נשיפה ב"ינשוף" היא פסולה מכל וכל.

ההגנה טוענת שאין בחוק שכרות הנמדדת באויר נשוף מן הריאות, למרות שהמחוקק מתיר שימוש בבדיקה כאינדיקציה לשכרות כלומר שאם בדיקת הנשיפה מגלה חשד רשאי יהיה השוטר לחייב את הנהג לתת דגימת דם! טענה זו נגזרת מלשונו המפורשת של החוק, ואילו התביעה מסתמכת על תקנות שתקן שר התחבורה ללא סמכות עוד בשנת 1982, הרבה לפני שהחוק חוקק בשלהי 2005.

החוק קובע ששיעור האלכוהול בגוף צריך לקבל את אישור הכנסת אחרי ששרי התחבורה והבריאות יביאו את הצעתם לאישורה. למרבה הצער דבר זה לא אירע עד היום והמשטרה ובתי המשפט פועלים בעצם שלא במסגרת החוק אלא בחריגה ממנו. בעוד שאדם רגיל לא יכול לתת לעצמו רשות לפעול בניגוד לחוק, מסתבר שהמשטרה ובתי המשפט עושים כך בדיוק.

האם הינשוף חוקי ומתאים למשימתו

וכמובן שעל פי החוק הבדקה צרכה להתבצע באמצעות מכשיר ראוי שאושר לשם כך על ידי שר התחבורה ושר הבריאות, אשר פרסמו את דבר בחירתם ברשומות. מסתבר שהשרים הללו, באמצעות עוזריהם פירסמו ללא כל בסיס בבדיקות או בניסויים שהמכשיר המכונה ינשוף מתאים, בעוד שאין בידיהם אישור כזה מאף איש מקצוע, ותוך הונאת הציבור בכך שהם רואים לעצמם אסמכתא באישור מפוקפק שנתן להם מישהו הקובע שהמכשיר איננו מסוכן לבריאות הציבור, תוך הדגשה שאין הוא מאשר את דיוק המכשיר או את התאמתו למשימה….

הכשרת המכשיר מבחינה טכנית

בישראל כמה גופים המפקחים על תקנים ומדידות. יש מחלקת מידות ומשקלות במשרד המסחר והתעשיה, יש מכון התקנים, ויש גם את הרשות הישראלית להסמכת מעבדות. כל אחד מהגופים הללו לא היה מתיר שימוש במכשיר שאב הטיפוס שלו לא קיבל "אישור דגם" ממעבדה מוסמכת, ואשר לא עובר בדיקות יומיות קפדניות וכיולים לפי כל דקדוק המדע. גם עניין זה נתון במחלוקת חריפה, ולמעשה בלתי מובנת כלל וכלל.

מה במכשיר וכיצד הוא מופעל

קשה להאמין אבל בית המשפט לא יכול היה לקבל מהתביעה עד עצם היום הזה פירוט ראוי על רכיבי הינשוף דרך פעולתם אן רמת הדיוק שלהם. זוהי עובדה מסמרת שיער – ידוע בבירור שבמכשיר חסרים רכיבים שפועלים בדגמים אחרים שלו המופעלים במדינות אחרות, ואין בעצם אפילו איש מקצוע אחד בשירות משטרת ישראל, היודע לנכון מה קורה בתוך המכשיר וכיצד הוא אמור למנוע אי דיוקים. אם נוסיף לכך את סירובה של המשטרה להכפיף עצמה לבקרת הרשות הלאומית להסמכת מעבדות, לאחר שזו קבעה שהליכי הטיפול במכשיר בלתי מתקבלים על דעתו של איש מדע ומדידות סביר.

בדפי המידע שנספק להלן תוכלו למצוא:

א. דוגמאות לזיכויים

ב. מה במחלוקת – מורה נבוכים

ג. רשימה מלאה של העדים שהעידו במשפט

תוכן מלא של עדויותיהם:

ד. רשימה מלאה של המוצגים שהוגשו במהלך המשפט ע"י התביעה וההגנה.

ה.  נוסח מלא של כל הפרוטוקול.

ו. על הניסוי בינשוף – אמת או תעתוע?

ז.  מאמרים

אנו מעמידים את המידע לעיון הציבור, אך מזכירים כי אין להעתיק את התוכן או לעשות שימוש אחר בחומר המפורסם באתר זה.