חזקת החפות המושפלת על ידי חקיקת משנה צרת אופקים בשנת 1994 תיקן שר התחבורה – מי בכלל זוכר מי היה אז שר התחבורה – את התקנה 169ד (ב), הקובעת כי: "הראתה בדיקת הנשיפה כי ריכוז האלכוהול בגופו של הנבדק עולה על המידה הקבועה, תשמש תוצאת הבדיקה ראיה בבית משפט הדן בעבירה לפי סעיפים 62(3) ו-64ב לפקודה, או לפי פרק זה (להלן – עבירות נהיגה תוך שכרות)."

מדובר בתקנה (לא בחוק!) שנועדה להקל על השלטון להוכיח את אשמתם של אלו שהוא מאשים אותם. אין בזה אפילו שמץ של מחשבה הבאה להגן על הנהג מפני, חס וחלילה שרירות לב, או סתם טעות. המחשבה שמא המדידה עלולה להיות נגועה ברשלנות או בסטייה מקרית כלל לא נלקחה בחשבון.

האם היה זה מקרה? אני סבור שלא! הרי במו אזני שמעתי שופט תעבורה מכובד (?) אומר – אסור לתת יותר מדי מידע לנהגים על מנת למנוע מהסנגורים שלהם לנצל את המידע כדי לסבך את המשפט…

הרעיון שהחקיקה דואגת לעצמה ומזניחה את זכויות הפרט איננו נדיר כלל וכלל – ומי שאמור לפקח עליה צריך להיות באופן מסורתי בית המשפט. את החקיקה בענייני תעבורה יוזמים שר התחבורה, המשטרה והרשות לבטיחות בדרכים, ולנגד עיניהם קודם כל  כיצד אפשר לגרום לאכיפה להיות נושכת יותר ומרתיעה בהכרח.

בשנים האחרונות נפל דבר בעולם המשפט. הגבולות בין הרשות השופטת ובין שרותי היעוץ המשפטי של המדינה הלך וטושטש, עד כדי כך שהרשות השופטת מזדהה רגשית עם העמדות המשפטיות של השלטון כדי עיוורון של ממש. הפסיקה בעניין "גורן", (רע"פ 8135/07)  היא דוגמה מאלפת איך מגייס בית המשפט העליון 40 עמודי פרשנות כדי להכשיר שרץ משפטי שבשלושת העשורים הראשונים למדינה לא היה איש מעלה על דעתו אפילו לבקש לאשר. הרי בפסק הדין הזה בית המשפט אישר חקיקה פלילית רטרואקטיבית והכשיר פעולות שנעשו בנגוד לחוק על ידי השלטון – בעבירה ממש – בדרך של אישרור בדיעבד…..

תרשו לי בנקודה זו להזכיר את חזקת החפות. כן כן, בזמן האחרון היא מוזכרת יותר ויותר בצליל אירוני, ורבים מוסיפים לה ללא כל מרכאות את צמד המילים מנוחתה עדן. איננני מתכוון לדוש בזה. אצלי חזקת החפות היא בת אלמוות, והחובה להגן עליה איננה דבר שמותר להתייאש ממנו. אני גם לא הולך להרצות לכם על ההכרה שיש בה בכל רחבי העולם, על פסקי הדין שבהם הרימו אותה על נס, כאן אצלנו, ועל מיטב חכמי המשפט שלנו שקישטו לה נזר של מילים יפות. יש הצעת חוק לכתר אותה בחוק יסוד מיוחד, אבל גם ללא החוק הזה היא מעוגנת גם בעקיפין ובאופן ישיר בחקיקה ראשית – למשל בחוק העונשין! (מספיק לעיין בויקיפדיה בערך "חזקת החפות".)

עכשו הגיע העת להציק לכם, מכובדי, בשאלות קצת מעצבנות. למשל: אם חוק של הכנסת קובע שאדם הוא בחזקת חף מפשע, אין יכול שר לקבוע תקנה שמכשיר, מכובד כל שיהיה, יקבע שהוא בחזקת אשם?

מי הסמיך איזה שהוא שר לפצוע אנושות את חזקת החפות ולקבוע כלל הפוטר את המדינה מלהוכיח את האשמה מעבר לספק סביר? למי שצריך שאומר זאת יותר ברור אומר: אם אדם הוא בחזקת חף מפשע עד שתוכח אשמתו מעבר לכל ספק סביר – איך אפשר לקבוע שמדידת הינשוף תחשב מחוסנת ונעדרת ספק סביר אם לא הוכיחו תחילה שהיא כן כזו? מי הסמיך את השר להעניק לעצמו ולמשטרה פטור מן החוק? רגע, אולי אפנה אל השר ישירות: כבוד השר – מי שמך לקבוע שאתה פטור מלהוכיח אשמה מעבר לספק סביר? אולי נשאל את בית המשפט: מי הסמיך אתכם לתת לשר ההוא הכשר? האם יכול להיות שנרדמתם על משמרתכם? ידידי עורכי הדין – אתם צריכים לדעת – חקיקת משנה אננה יכולה לגבור או לעמוד בסתירה לחקיקה ראשית ובוודאי שלא לסתור חקיקת יסוד, כלי משפט שהוא ברמה של משפט טבעי.

חבר יועציו של שר התחבורה, כבודם במקומם מונח – אבל צריך לגדור אותם ולוודא שיחדלו לפגוע בכבודנו. ויש לנו כבוד. לחכות שבית המשפט יעמוד בפרץ? זה היום בחזקת נאיביות!

שייך לנושאים: נהיגה בשכרות נכתב על ידי עורך דין דוד קולקר