משפט הינשוף – סיכומי ההגנה (9)

הלכת לוי עטיה – והקידמה המדעית

1. הרעיון המשפטי הגורס כי על המשפט להתקדם ולהקפיד שלא לשרך רגליו אחרי התפתחות המדע נכון מאוד ומוצדק. מבחינה זו צריך השופט היושב בדין היום לא להסס ולבחון האם הלכת לוי עטיה כפי שיושמה אז די בה או שיש להוסיף עליה את הנדבכים החדשים, אלו שעולם המדע ייצב בינתיים כחלק בלתי נפרד ממציאות עולמית מוסכמת. בעניין זה אבקש להפנות למאמרם המאלף ומשכיל של פרופ' בועז סנג'רו וד"ר מרדכי הלפרט (Mordachi Halpert and Boaz Sangero, From a Plane Crash to the Conviction of an Innocent Person: Why Forensic Science Evidence Should Be Inadmissible Unless It Has Been Developed as a Safety-Critical System, Hamline Law Review, Volume 32, Number 1, Winter 2009, 65).
2. מאמר זה, שראוי להתייחס אליו בפתח הדברים, סוקר התפתחות מדעית עולמית ששינתה את פני ההתייחסות לבטיחות ודיוק מהעמדה הישנה שבה ניהול הסיכונים נעשה על ידי ניתוח בדיעבד של תקלות שאירעו ותיקונן, עד למצב החדש שהחליף אותו, לפיו במקומות שבהם מדובר בבטיחות אנוש, בתרופות ובמכשירים רפואיים, הגישה המחייבת היא שהתכנון עצמו כבר יהיה מבוקר כך שלא תצא מידי המתכנן חס וחלילה תוכנית ייצור שיש בה סיכוי שבני אדם יפגעו, ועליה מונח הנדבך השני של פיקוח על הייצור בראיה בטיחותית, עד לשלבים האחרים של השיווק והשימוש שגם הם נמצאים בפיקוח הדוק.
3. מזה עשרות בשנים שעולם התעשייה והמדע שילבו יד ביד עם עולם הבטיחות, ובמדינות מתוקנות לא יעלה על הדעת לתכנן או ליצר מוצר שלא בדרכים המבטיחות התייחסות יסודית מלכתחילה כדי למנוע תקלות, שלא לדבר על פגיעות בנפש. במילים אחרות, מוצר שלא תוכנן בשיטות ועל פי תקנים החלים על תכנון המבטיח היעדר תקלות ואמינות מוחלטת, לא מקבל אישור אפילו להיבדק אם הוא ראוי להיות משווק.
4. הדוגמא הבולטת ביותר היא מעולם התרופות- שם יש תקנים מוקפדים ביותר לא רק לגבי בטיחות התרופה, אלא גם לתכנון המכונות והתהליך שאמור לייצר בסופו של דבר את המכונות ואת הציוד אשר ייצר את התרופה או המכשיר הרפואי (הלפרט וסנג'רו, בעמ' 73) (בזה עוסקת עדת ההגנה ד"ר דרייזין).
5. זו היום הנורמה המדעית המקובלת. ואומרים הפרופ' סנג'רו והד"ר הלפרט בצדק רב שהגיע הזמן שבתי המשפט המקדמים ובצדק שימוש באמצעים שדיני הראיות של פעם לא היו יכולים לעכל, יקפידו לאמץ לצידם גם הקפדה על תהליכי יצור מבוקרים של הציוד שבמחלוקת כתנאי לעצם בדיקת מהימנותו (שם, בעמ' 74).
6. חשיבותו של המאמר איננה רק בעצם העובדה שמדובר בשני תלמידי חכמים שהם גם משפטנים מבריקים וגם עוסקים במדע, ולפחות לגבי ד"ר מרדכי הלפרט ידוע לי שהוא ד"ר לפיסיקה ולא רק משפטן מוערך. שניהם הגיעו למסקנה שדווקא מכשיר הנשיפה הוא דוגמה מובהקת למקום שבו המדע התקדם, ואילו המשפט משתרך לו מאחור (שם, בעמ' 67).
7. אותה גישה שאימץ בית המשפט העליון בצדק רב, הגורסת כי יש להיפתח בפני המדע ולא להסתגר מפני המצאות חדשניות, אותה גישה בדיוק צריכה לחייב שלא לקבל את ההמצאות ללא האמצעים המדעיים המקובלים ומוסכמים על הקהיליה המדעית בעולם המבטיחים את דיוק ומהימנות הביצוע.
8. אם איננו מסכימים ליטול תרופה שלא אושרה על פי התקנים המחמירים של רשות התרופות האמריקאית ה-FDA מדוע שנפקיר את הנאשמים למכשיר שלא עונה לתקנים הללו? מה מעכב אותנו- לא צריך לשכב על ספת הפסיכיאטר בכדי להבין.
9. גישת ניהול הסיכונים המיושנת אין בה תועלת רבה, והיא מסוכנת לשימוש בעולם המשפט. משהרשעת מישהו בטעות, אין לזה ביקורת. לעולם לא תדע אם המכשיר היה מדויק אם לאו. שום "אסון" לא צפוי לקרות. ואם יתגלה בעתיד שהמכשיר לא היה מכוון או מטופל כראוי  מה יועיל הדבר למי שכבר נשא בעונש?
10. הדרך המדעית היא להכשיר מכשיר כדי שיהיה ראייתי, וכדי שיהיה ראייתי צריך עורכו לשכנע את הקהיליה המדעית שהוא תוכנן על פי תקנים מתאימים, אב הטיפוס שלו נבדק ונמצא עונה לתקנים הללו, שהמכשיר הותאם לארץ ההפעלה על פי תקנים ובמקביל מתאים לתקני המקום, וכי הוקפד על הנחלת מערכת תחזוקה והפעלה העונה לתקנים המבטיחים את התוצאה המקווה. שום דבר פחות מזה.
11. הדברים הללו חסרים בהלכת לוי עטיה ועל כל פנים לא הייתה להם התייחסות מודעת. היום אנו מודעים יותר. חומר מן הסוג הזה הונח בפני בית המשפט על ידי ההגנה דווקא, כשהתביעה ניסתה להדיח אותו ממרכז הבמה לקרן זווית שכוחה. תחילה אמרה מה זה בכלל OIML  אחר כך נקטה בעמדה שזה לא מחייב, והמשיכה לקו שאומר בעצם אנחנו תואמיOIML  אלא שכאמרת השיר "והוא כלל לא ידע שהוא כזה".
12. לפני שאגיע למסקנות האופרטיביות המתבקשות בהרחבה יותר, אסקור את מאמרם הנ"ל של פרופ' סנג'רו וד"ר הלפרט.

שייך לנושאים: חדש באתר, נהיגה בשכרות, סיכומי הגנה במשפט הינשוף נכתב על ידי עורך דין דוד קולקר