באפריל 2008 מינה כבוד השופט טננבויום את פרופסור שינער לערוך ניסוי כדי לבחון את אמינות הינשוף. למינוי הזה קדם ויכוח חריף עם השופט על עצם התערבות השיפוטית בהליכים מינהליים באופן אקטיבי. משמונה ד"ר שנער למשימתו שלח אליו עו"ד קולקר מכתב המסביר לו מדוע עליו להימנע ממנה. אפילו הוגשה עתירה לבג"ץ בעניין הזה, אבל בג"ץ קבע כי אפשר יהיה לתקוף את הניסוי אחרי שייוודעו תוצאותיו. תוצאות הניסוי פורסמו אחר כך במסמך שערך ד"ר קובי פלג ובחוות דעת שערך פרופסור שנער. אפשר לומר באופן מוחלט שהניסוי אכזב בתוצאותיו את המשטרה ואת בית המשפט. עורכיו קבעו שמלכתחילה הוא לא נועד לקבוע את אמינות הינשוף ובכך הותירו את כולם פעורי פה. במסגרת משפט הינשוף הוגש המכתב לפרופסור שנער כמוצג ת/119 והוא מובא כאן במלואו, כיוון שכל הכתוב בו רלבנטי וחשוב גם היום.

26.4.2008

לכבוד פרופ' דוד שנער

מכובדי,

אבקש את סליחתך על שאני פונה אליך ישירות מבלי שיש בינינו קשר קודם כל שהוא, אבל לנוכח מינויך ל"מומחה מטעם בית המשפט" על ידי כבוד השופט ד"ר טננבוים, מינוי שהוא תוצאה ישירה של פועלי מזה שנה וחצי כנגד האנדרלמוסיה החקיקתית השיפוטית והאכיפה בעניין הנהיגה בשכרות, אשר כפתה גם על כבוד השופט להתמודד עם הפער שבין הרצון להרחיק שיכורים מן הדרך כדי לשמור על שלום הציבור, ובין חובת הזהירות המוסרית, והוראות החוק, הקובעות כיצד ואיך יש לעשות זאת, כדי למנוע פגיעה בחפים מפשע.

אומר זאת בראשית דברי: דעתי היא שהמינוי שלך צריך להתבטל מסיבות רבות ומגוונות, וכי עליך להחזיר לכבוד השופט את המנדט שניתן לך באופן תמוה ביותר לקבוע אם אותו דגם של המכשיר לבדיקת נשיפה שמפעילה משטרת ישראל אמין אם לאו. הציבור כמו גם קהל רב של שופטים ממתין למוצא פיך, מתוך אמונה שיש בסמכותך וביכולתך לקבוע מסקנה מדעית בעניין זה, ומכיוון שאין זה בסמכותך וגם לא ביכולתך, חובתך המוסרית והחוקית היא לסרב למינוי. אף שפנייתי אליך אישית, יש לה היבט ציבורי מובהק, אשר עלול להגיע לבירור אפילו בבית המשפט העליון, ולכן תסלח לי אם אפרט את ההיבטים השונים של הנושא בפרקים מסודרים וממוספרים.

למי סמכות אישור אמינות המכשיר?

1. לא יכולה להיות מחלוקת שבמדינת חוק השימוש במכשיר כלשהו ככלי ראייתי או כלי לאכיפה איננה יכולה להיות נתונה אלא לריבון – קרי לכנסת, ואם היא הסמיכה שר פלוני לעשות כן, הרי הסמכות עוברת לאותו השר. לא יעלה על דעתו של איש, שמתוקף "הסכמה" של כמה פרקליטים ושופט, תועבר הסמכות הזו אליך. גם לא למראית עין.
2. סעיף 64ב לפקודת התעבורה, שנחקק זה לא מכבר בדצמבר 2005, קובע בסעיף (א1) שבדיקות הנשיפה יתבצעו על ידי מכשיר שאושר כחוק על ידי שר התחבורה באישור שר הבריאות ודבר האישור של מכשיר פלוני שאושר כך יפורסם ברשומות.
3. אין להניח שהכנסת ביקשה את הסכמתו של השר. הכנסת הטילה על השר תפקיד, והזכות "לאשר" כוללת בתוכה את החובה לבדוק, לחקור, לסקור מידע, לבקר, ולהשוות עם הנעשה ברחבי העולם, ורק אחרי עיבוד החומר לאשר אם המכשיר נימצא ראוי גם מבחינת אמינות הבדיקה וגם מבחינת הסכנה לכך שחפים מפשע ימצאו עצמם נידונים לעונש כבד. אין מדובר בעניין אדמיניסטרטיבי אלא בדיני נפשות.
4. למרבה הצער השר לא עשה את המוטל עליו מעולם. כל השומע מסרב להאמין, אבל גם השופט ד"ר טננבוים נראה נדהם מאד לשמוע כי אחרי הנזיפה שנזף כבוד השופט דוד רוזן מבית המשפט המחוזי בתל אביב בחודש יולי 2007 , כאשר גילה באמצעותי שהמשטרה מפעילה בראש חוצות מכשיר שלא אושר כלל, ולא פורסם דבר אישור שלו ברשומות, הזדרז השר בתוך שבעה ימים לפרסם ברשומות "אישור", שאין מאחריו לא בדיקה, לא בירור, לא לימוד ולא בחינה של המכשיר. כבוד השופט ד"ר טננבוים קבע כי השר "אישר" את המכשיר כשלפניו חומר דליל שסיפק לו שוטר שהוא עצמו לא יודע מה כתוב בחומר.
5. כבוד השופט ד"ר טננבוים ציין במפורש שהמכשיר לא נבדק ולא נוסה בארץ מעולם, ועמד חסר אונים משום מה מול סירוב המשטרה לכך שהמכשיר ייבדק על ידי מכון התקנים הישראלי. עדין מנקרת במוחי השאלה – מה מנע ממנו להורות בצו שהמכשיר ייבדק על ידי המכון הזה שהוא מכון מחויב ובלתי תלוי ובחר בכבודו דווקא? אינני רוצה להאמין שהיו לזה שיקולים פסולים.
6. על כל פנים משעמדנו על כך שהסמכות בחוק מוטלת על שר התחבורה, לא נותר לי אלא להפנות את אדוני לעובדה ששר התחבורה לא מינה את כבודו, לא מלכתחילה ולא בדיעבד, והרעיון שכבודו יקבע את אמינות המכשיר מבחינה חוקית הוא מקסם שווא, שאני מקווה שאדוני לא ייתן לו יד, בזה שכספי ציבור ואמון הציבור יבוזבזו על מעשה שאין לו תוחלת חוקית מלכתחילה.
7. כבוד השופט ד"ר טננבוים הנמנה על הרשות השופטת, לא על הרשות האוכפת, (המבצעת), וגם לא על הרשות המחוקקת. לעניות דעתי המינוי של כבודו והכוונה הגלויה המונחת ביסודו על פני ההחלטה לקבוע "אחת ולתמיד" אם המכשיר אמין אם לאו, היא חסרת תוקף חוקי, כי גם אם כבודו יקבע כי המכשיר אמין, הדבר לא יוסיף ולא יגרע, ממש כמו שמומחים אחרים שימנה שופט אחר יקבעו למשל אחרת., מכיוון שהשימוש בו אסור עד אשר אמינות תקבע בדרך שקבעה כנסת ישראל.
8. גם למראית עין אסור לך, כאיש מדע וכאיש ציבור לתת יד למעשה המבקש לעקוף את הוראות החוק והמינהל התקין. לכאורה נוצר בציבור מצג לפי החלטתו של השופט ד"ר טננבוים כאילו הסמכות לקבוע את אמינותו של המכשיר על פי החוק הופקדה בידיך. אסור לך לתת יד להטעיה זו של הציבור.
9. אילו הקפיא שר התחבורה את "האישור" חסר התשתית שברשומות, וממנה גורם ראוי לבצע בדיקה מקיפה של המכשיר, האספקטים השונים של דרכי השימוש בו ודרכי אחזקתו, ונהלים מתחייבים לגבי הצד הראייתי כמו כללים לגבי תוכן מחייב של הפלט שמפיק המכשיר, הייתי מברך על כך. לטעמי ככל שיקדים לעשות זאת כך ייטב.
10. אני מניח שהניסוי שהופקד בידיך מסקרן אותך במיוחד לנוכח העובדה שאתה נושא בתפקיד מאד רלבנטי, שהמחקר הזה יצוק בו תוכן מבחינתך האישית. גם המחקרים השונים שעשית בעבר בנושאים הקשורים לבטיחות בדרכים והיותך מרצה ידוע בנושאים אלה, יוצרים אצלך מן הסתם רצון רב לבצע את הניסוי – כעניין אישי. זה טבעי. לכן לא אתפלא אם הרצון הזה יפתה אותך לומר – מה לי ויכוחים משפטיים שאין לי בהם עניין. אני איש מדע ואעשה מלאכתו של המדען. עלי להתריע בפניך באופן ברור: מלאכתך בעניין הזה היא קודם כל בשרות המשפט. המשמעות שמבקשים לתת לה מבחינה משפטית עולה לעין ערוך על חשיבותה המדעית. אין בזה כל ספק.

הינשוף כ"תיבת קסמים"

1. כפסיכולוג אתה ודאי חוקר לא אחת את התנהגותם של בני אדם. המחקר הזה הוא מחקר אמפירי. מוזר שהפנו אליך מכשיר על מנת שתבחן את התנהגותו. כשמדובר בפסיכולוגיה זהו כורח – בגלל שאין שליטה ובקרה על המכונה המשוכללת הזו שנקראת אדם. לו הייתה לנו אפשרות כזו היינו יכולים לבדוק ולכוונן את אמינותה. בינתיים אין לנו אלא לחקור את התנהגותה, ולהסכין עם העובדה שההתנהגות הזו איננה ודאית לעולם. לא כך הוא המצב כשמבקשים לבדוק ביצועים של מכונה מעשה ידי אדם.
2. דומה כאילו בית המשפט שוגה לחשוב שאמינותו של מכשיר מדידה אפשר לבדוק מבחינה מדעית על ידי ניסוי התנהגותי. מכשיר מדעי אפשר לחקור רק אם החוקר שולט בכל רזי הטכנולוגיה של המכשיר, וכשזה מכשיר מדידה, כשהוא בקי היטב בכללי הפיסיקה והכימיה, (לרבות טוקסיקולוגיה מטרולוגיה ותרמודינאמיקה) הפועלים בתהליך הפעלת המכשיר, ויש לו היכולת הטכנית לפקח ולבקר אותם לפי אמות מידה מדעיות.
3. כאשר כבוד השופט ד"ר טננבוים מינה את כבודו הוא ידע היטב, ואף קבע זאת בהכרעת דין, שאין בנמצא בידי משטרת ישראל פרטים כל שהם על מכשיר המדידה והמשטרה נסמכת בכל על "הוראות היצרן" בבחינת כך ראה וקדש – בלי כל בקרה משלה. עוד ידע ד"ר טננבוים כי לא הייתה אפילו אבן אחת שלא הפכתי כדי לקבל מהמשטרה את מסמכי ההסכם, או המכרז, או כל מסמך אחר שהוחלף בינה ובין היצרן שבו הותנה והוסכם על תכונות המכשיר מראש או על התאמתו לדרישות הקבועות בתקנות התעבורה ובדיני הראיות. אפס – התברר שהמכשיר הוא בבחינת קופסת פלאים שסוגדים לה ללא הרהור, והמשטרה מצפינה מעיני הציבור אפילו את המסמכים המלמדים מה ביקשה לרכוש, שלא לדבר על מה רכשה בפועל.
4. אני תמה מה חשב כבוד השופט ד"ר טננבוים כשמינה אותך שתקבע אמינותו של המכשיר. האם חשב שתוכל לעשות זאת בלי קבל מידע מקיף ומלא על המנגנון שלו? האם סבר במקרה שיש ביכולותיך לספק את המקצועיות הנדרשת בתחומי הפיסיקה הכימיה ובמיוחד תרמודינאמיקה טוקסיקולוגיה ומטרולוגיה הנדרשים כפי שמומחים בשטחים אלו העידו בפניו ואמרו לו שניסוי כזה בלתי אפשרי בתנאים של חוסר מידע וחוסר בקרה על התהליכים? האם חשב השופט שבהתמחותך כפסיכולוג אפשר ותסתפק בבדיקת התנהגותו של המכשיר כדי שתקבע לו אמינות, כשם שנותנים חוות דעת על פלוני לפני שנותנים לו לעבוד בבנק כקופאי?
5. כמעט קשה לי להבין איך לא השבת את פניו של כבוד השופט ד"ר טננבוים ריקם מיד, ולו לנוכח העובדות האלה. ניחא – יכול להיות שהאמנת שהחומר המדעי בנמצא. כל הציבור מחכה לראות אותו. אבל עכשיו שאתה יודע שמה שמבקשים ממך זה לקבוע שמכשיר מדידה פלוני אמין בלי כל הרקע והיכולות המדעיות הנדרשות לבדיקת אמינותו – מה לך כי תתמהמה להחזיר את המינוי מיד? אסור לך לתת יד לאחיזת עיניים ציבורית ולהקריב את המוניטין שלך למען מטרה הפסולה על פניה.

מי קובע את מתווה הניסוי- השופט או המדען?

1. עוד בראשית ינואר האחרון הציג בפני כבוד השופט ד"ר טננבויים מתווה לניסוי וביקש הן את הסכמתי והן את הסכמתו של פרקליט המשטרה לניסוי. מה שהשבתי לו ראוי שתשיב לו באותה רוח גם אתה: במטותא, כבודו שופט ועליו לשפוט ולא לערוך ניסויים. אני בעוונותיי עורך דין ואין לי כל הסמכה מתאימה להתוות ניסויים בפיזיקה וכימיה, וגם לא לתת הסכמה למתווה שבית המשפט מציע. את המתווה צריך לתכנן המדען אחרי שמגדירים לו את המטרה. למיטב ידיעתי, הוספתי ואמרתי לו, שלניסויים קליניים בהם בני אדם מתבקשים לתת דגימת דם יש גם מגבלות אתיות שועדת הלסינקי צריכה לאשר. (סכנת זיהום, איידס למשל ). גם נציג המשטרה, פקד בני סמו עו"ד, היה איתן בדעתו שאין זה מתפקידו של השופט להתוות ניסויים או אפילו ליזום אותם..
2. כשהשופט המתין שבועות מספר, ובהזדמנות שניקרתה על דרכו התווה מתווה אחר לגמרי, והטיל את הביצוע על כבודו , תמהתי – איזהו המדען שיסכם לכך שהשופט יקבע לו מה יהיה מתווה הניסוי. כפי שהבנתי משגת המדען מקדיש הרבה מחשבה ותכנון עד שהוא מגיע למסקנה מהם פרטי ושלבי הניסוי הראוי שיערך, ואם ראוי שיעשו במקביל ניסויי ביקורת השוואתיים, כדי להשיג את המטרה. חשבתי שאם השופט באמת רוצה לדעת אם המכשיר אמין, והוא התייאש מן האפשרות שהדבר יעשה על ידי השר הממונה בדרך החוקית, הוא יפנה למדען ויציג בפניו את המטרה, את המשימה, ויניח בידיו את התכנון והביצוע המדעיים. ממה שכתב כבוד השופט ד"ר טננבוים עולה שהוא רואה בישיבה על כס המשפט גם מקור סמכות להחליט כאיש מדע ממש.
3. למעשה לא איתמם – מדבריו של השופט עלה שהוא התייעץ עם מישהו, וזה הרצה בפניו את הנושא כמיטב הבנתו, וגם הגיע עימו להסכמה על מתווה הניסוי, ואף תקציב הושג – הכל הרחק מעיניהם של המתדיינים. כששאלתי אותו איך הוא מתכוון לבצע את הניסוי בלי כסף הוא השיב לי "אל תדאג, אני דאגתי, יש לזה כבר תקציב"… וכששאלתי ומה עם "ועדת הלסינקי" השיב לי – "כבר בדקתי – לא צריך!". כשמינו את כבודו – לא פלא שהנחתי שאתה היית זה שעימו התייעץ וזה שממנו למד אינפורמציה מדעית רחבה שמצאה את דרכה אל הכרעת הדין למרות שאפילו קמצוץ ממנה לא היה בחומר הראיות, ולא זכינו לראות את מי שמשפיע על ידיעותיו של בית המשפט וכמובן לא לחקור אותו ולבקר את המידע. לכן אינני מיתמם – מישהו חיצוני היה מעורב, והמסקנה שזה כבודו איננה בלתי מתקבלת על הדעת.
4. עכשיו, שבית המשפט הטיל על כבודו מתווה במקום משימה, אפשר לתמוה על זה שכבודו מקבל על עצמו שהשליטה על החלק החשוב כל כך מהתהליך המדעי תעבור אל בית המשפט. האם כבודו סבור באמת שהשוואת תוצאות נשיפה במכשיר לתוצאות בדיקת דם אומרת משהו על אמינות המכשיר? שמחשבה כזו תעמוד בכלל במבחן מדעי? אולי במדעי ההתנהגות זה מקובל והכרחי – אבל כאן חובתך כמי שמפקידים בידו תפקיד משטח המדעים המדויקים היא לסרב!

הניסוי עצמו ניסוי מיותר

1. הצורך בהשוואה בין בדיקת נשיפה לבדיקת דם לא נולד אתמול. יש בסיס ידע רחב בנושא המבוסס על מחקרים שנערכו בארצות שונות בעשרים השנה האחרונות, ושהתוצאות שלהם מאששים למעשה זה את זה. מה יוסיף הניסויי הזה? האם כבודו מצפה לקבל משהו אחר מהתפלגות סטטיסטית ידועה מראש?
2. אחרי שבמקומות אחרים עשו ניסויים עם אלפי משתתפים, (בניו-זילנד נרך לאחרונה ניסוי עם 21,000 נהגים), מה לנו ניסוי עם 100 נהגים ? כסות עלה תאנה דרוש לנו?
3. היה מקום לצפות שלו מנימוק זה בלבד תשיב את פניו של כבוד השופט "דר טננבוים ריקם ותאמר לו שהניסוי לא דרוש והוא בוודאי לא יקבע אמינות למכשיר.
4. איך תבדיל במהלך הניסוי בין תוצאה "אמינה" בבדיקת נשיפה לתוצאה שאיננה אמינה אם אין לך בקרה על המכשיר? האם תוצאות בדיקת הדם הם יהיו הבקר שלך לתקפות המדידה של הדראגר? איך תדע מה המקדם המתווך של כל נבדק ונבדק בנפרד? ואם לא תדע כיצד תוכל להעריך אותו? שמא תניח שהוא ממוצע סטטיסטי במציאות שבה יש פערים של פי ארבע בין בני אדם שונים? תניח הנחות סטטיסטיות במקום לחקור? – כל אנשי המחקר שבפניהם הצגתי את המצג הידוע לי הביעו את דעתם שהניסוי המוצע כאמצעי לקביעת מהימנות מכשיר הנשיפה הוא הזויי מבחינה מדעית..

כישוריך האישיים והתפקיד בו אתה משמש

1. אני מתנצל מראש על שאני נאלץ להעלות עניינים אחרים שלא הייתי מעז להעלות על דל שפתי אלמלא הייתה לי מחויבות ציבורית בעניין הזה. בבקשה אל תקבל את דברי כמכוונים לפגוע בך אישית.
2. ידוע לכל שלפעמים לגימה אחת של אלכוהול יכולה לגרום לאדם אחד מסוים, עם תכונות אישיות מסוימות, ובתנאים מסוימים, להביא להרג בכבישים. ברור גם שאיסור מוחלט של אלכוהול בדם או באוויר נשוף הם מטרה רצויה לכל מי שאמון על תפקיד שמבקש להשיג עוד בטיחות בדרכים, והיא יכולה למנוע גם את מקרה הקיצוני ביותר כמו של האיש המסוים הזה..
3. תפקידך הציבורי ידוע לכל. אתה נלחם בתאונות הדרכים ותבורך על כך. המשימה שהוטלה עליך מתיישבת היטב עם האינטרס שיש לך להביא לסילוק מוחלט של כל שריד של אלכוהול מהכביש. לעולם עליך לחשוב כך ולדבוק בדרכך. לשם כך מונית לתפקידך. אם תעשה אחרת אתה מועל בתפקיד.
4. אלא שמבחינה זו אינך אובייקטיבי כלל וכלל, שלא לדבר על עמדותיך כפי שבאות לידי ביטוח בהרצאות שנשאת ובעבודות שפרסמת. לא אתה האיש המתאים להפקיד בידיו שאלה שיש לך בקשר אליה מחויבות מובהקת – אישית וציבורית!
5. במטותא ממך, השאלה אם להכרית אלכוהול לחלוטין מן הכביש היא שאלה ערכית. עניין לכנסת להכריע בו, ואסור שאפילו חלק קטן מזה יופקד בידי אף אדם אחר – לא שופט וגם לא מדען. זכותך להשפיע בתוקף תפקידך – אך אסור לך ליטול לעצמך – ולו למראית עין – עמדה של מכריע ניטרלי!
6. התבטאותך מעל גבי אתר y-net "כאילו למשטרה אין מה לדאוג מתוצאות הניסוי", עולה בקנה אחד עם עמדותיך האישיות הידועות לציבור, וכן עם מחויבותך הברוכה לתפקידך. אבל דע לך שהיא נתפסת בעיני רבים כהוכחה לזה שאתה אינך חוקר אובייקטיבי וכי אתה מחויב מראש לתוצאה ולמסקנה מסוימת. שמכשיר הנשיפה אמין. איך אתה סבור אפשר לראות את ההתבטאות הזו שלך אם לא כהבעת עמדה מראש? מי יכול לומר למשטרה לא לדאוג אם הוא לא יודע מראש שאין לה מפני מה ומפני מי לדאוג? סלח לי אם אני מבטא את מה שמתבקש מכך והוא שאין גם לי אמון מראש בעבודתך. תהא זו התרשלות מקצועית מצידי שלא להאיר זאת בדיוק כך.
7. בעניין זה לא מיותר להזכיר שככל שהפרסומים שראיתי מאשרים, אין לך הכשרה מדעית במדעים המדויקים, ובכל עניין הקשור לצדדים הטכניים של מכשיר הנשיפה ודרכי הפעלתו אין לך כל יתרון או כישורים מדעיים הולמים על איש. נכון שלפי מתווה הניסוי אין לך צורך בכישורים כאלה – אבל איך תוכל לומר לציבור שהמכשיר אמין בלעדיהם ?
8. כמעט אין מילים בפי אלא לשאול מדוע לא התפטרת מתפקיד החוקר עוד לפני שפניתי אליך, אבל ברור לי שמתוקף תפקידך והכבוד שאתה רוחש לבית המשפט לא הייתה זו המחשבה הראשונה שעלתה בדעתך, וגם עתה לא יהיה זה לך קל. אני מאמין שאלמלא פניתי אליך לא הייתה התמונה כולה מוארת לך עוד זמן רב. כבוד השופט ד"ר טננבוים נחוש מאד ואישיותו כובשת, ולא קל להשיב פניו ריקם.

רף זהירות או מקדם זהירות בבדיקת נשיפה

1. יתכן מאד שרצוי לקבוע למכשיר הנשיפה רף זהירות. עובדה היא שבמדינה מתוקנת כמו גרמניה, המפעילה מכשיר נשיפה בכפוף לתקני מדידה מחמירים (שונים לחלוטין מאלו המופעלים בישראל), קבע בית המשפט העליון הגרמני אחרי שמיעת מומחים רף זהירות של 25% הנובע משלל סיבות, אחרות לגמרי משלל הסיבות המתקיים בישראל מתוקף השוני במכשיר ובתהליכי הכיול. (600 במקום 450 מיקרוגרם).
2. אילו שר התחבורה היה מאשר את המכשיר בתצורה בה הוא מופעל בגרמניה וקובע גם כאן אמות מידה לכיול ותחזוקה כמו שם, אני סמוך ובטוח שאף משפטן לא ספק לגבי מהימנות המכשיר, וטוב תעשה המשטרה אם תרכוש מכשירים הולמים ותפטור אותנו מהמחלוקת המיותרת הזאת. לא ראוי יותר ליטול מכשיר שכבר נבדק לעומק, שכבר נוסה ונבדק? האם עלינו להמציא את הגלגל מתחילה?
3. יתר על כן, גם בעניין ההתפלגות באוכלוסיה בהשוואה של בדיקות הדם ובדיקות הנשיפה, לא הייתה קמה מחלוקת אם בשאלה זו בלבד היה נקבע סף בטחון של 300 עד 320 מיקרוגרם כביטוי ל-240 המיקרוגרם שבתקנות התעבורה. אלא שהבעיות הן בתחום היעדר כיול מבוקר, היעדר מידע על תוצאות הבדיקה של החיישנים ובעיקר האלקטרוכימי, היעדר בקרה על טמפרטורה לחות ולחץ, שימוש בגז יבש ללא סימולציה מתאימה לגז רטוב, היעדר עקומת כיול מקובלת למתן תוקף לתוצאות בערכים גבוהים או נמוכים, היעדר פלט המכיל שם נבדק, והאפשרות הפרוצה למלא בפלטים כל שם נבדק הבא ליד בין בטעות ובין בכוונה תחילה – אלו הם רק מקצת מבעיות המהימנות של המכשיר – מה תועיל ההשוואה לבדיקות דם כדי להפריך את החשש הזה? הרי שינוי הרף איננו פתרון כלל וכלל. לומר שהניסויי שהוטל עליך לבצע יתור את כל אלו "אחת ולתמיד" זה עיוות המציאות.

לסיכום

1. הריני לפנות אליך בכל הכבוד ובכל ההערכה, ולבקשך להסיר את הסכנה שמישהו יעשה שימוש בפועלך כדי לקבוע בשמך כי מכשיר הנשיפה המופעל על ידי משטרת ישראל הוא מכשיר אמין או חוקי. החזר את המנדט לכבוד השופט והסבר את דבריך כדי שהציבור יבין מה אירע כאן.
2. לא יהיה זה ראוי מצידי אם לא אבהיר, שמנוי וגמור עימי לעשות כל שדרוש כדי למנוע את קיומו של המחקר מטעם בית המשפט למטרה המוצהרת בהחלטתו של כבוד השופט ד"ר טננבוים, ואם לא תבוא הצהרה מפורשת מפיך שאתה מחזיר את המינוי לבית המשפט, אנקוט בכל צעד משפטי וציבורי העומד לרשותי כדי למנוע את העיוות הצפוי. כמובן שאם תבחר לעשות ניסוי כזה שלא בתוקף המינוי הזה, לא אתערב, תהיה דעתי על ערכו המדעי ועל נחיצותו אשר תהיה. זו כמובן זכותך כמו זכותו של כל אדם פרטי לטעון ולהוכיח שהמכשיר אמין וכמשפטן העמל על חירויות הפרט אני מוכן אפילו להילחם על זכותך לעשות כן.
3. הויכוח אינו נגד או בעד שכרות באשר היא. אלא שכידוע המטרה איננה מקדשת את כל האמצעים. את בעיית הטילים מרצועת עזה אפשר היה לפתור בקלות אילו המוסר והמשפט היו סבורים שהמטרה מקדשת את האמצעים. אבל החוק קובע גבולות וצריך לציית לו. הויכוח שלי בבית המשפט הוא על גבולות החוק ועל מניעת אלימות משפטית נגד האזרח, אלימות שאיננה נחווית ככזו על ידי מי שמאמין בצדקת המטרה שלו – להכרית את הנהיגה בשכרות. אך צריך לעמוד בשער ולהילחם בדמגוגיה המלווה הפעלת כוח מופרז המרשיע בשגרה לצד העבריינים הרבים גם מאות ואלפים של חפים מפשע. כדבר הזה לא יעלה על הדעת במדינת חוק. מה שבית המשפט הטיל על כבודו הוא לשמש כסות עלה תאנה למחדל המתמשך הזה. הכנסת חוקקה חוק ברור – יואיל שר התחבורה למלא אחריו. כל מעשה אחר במקום, גם בידי שופט ומדען, הוא תחליף לא חוקי. נקודה.
4. אני מבין שנקלעת למחלוקת הזו בתום לב, וראוי שאניח בידך את הזכות לצאת ממנה בלא המולה מיותרת.

בכבוד רב,

קולקר, עאסי ושות' – משרד עורכי דין

דוד קולקר, עו"ד

שייך לנושאים: הינשוף - פרטים טכניים, חוות דעת, מןצגים, נהיגה בשכרות, סיכומי הגנה במשפט הינשוף נכתב על ידי עורך דין דוד קולקר