נהיגה בשכרות-עונש- בין מאסר לזיכוי

 נהיגה בשכרות – עונש. מאסר או זיכוי מלא? רוב עורכי הדין יאמרו לכם עשו עסקת טיעון.

הפעם מדובר בפסק דין של כבוד השופטת שרית קריספין אברהם מבית משפט השלום בתל אביב.  השופטת הרשיע נהג (ממוצא אתיופי)  הנהגה בשכרות על  פי פלט ינשוף שהראה 375 מיקרוגרם ונתמך בטענת השוטרים שהנהג נראה רדום. טענותינו כאילו פלט הינשוף איננו שייך לנאשם ושאין להגיש תעודות של מיכל הגז באופן שהן עדות שמיעה לא קבילה נדחו על ידי השופטת. הדגשנו את מוצאו העדתי של הנהג רק בגלל שנטען כי שוטרים נוטים להיטפל לבני העדה האתיופית והנהג שהוא סטודנט למתמתיקה, שירת כלוחם בהננ"ל וראוי להיות וגדר מלח הארץ זוכה ליחס משפיל רק בגלל צבע עורו. לאחר הכרעת הדין דרשה התובעת לגזור על הנאשם "מאסר בפועל מאחרי סורג ובריח " ורק אחרי ויכוח קשה ונימוק פרוצדורלי על שלא דרשה כך מלכתחילה, חזרה בה מהדרישה.

כבוד השופט רענן בן יוסף קיבל את כל טענותינו. מבחינה משפטית הדגיש כי "המרד" שעושה פרקליט שמתעלם מראייה פסולה ואיננו חוקר את מי שהגיש אותה איננו מכשיר את הראיה. שופטת בית משפט השלום לתעבורה קבעה בטעות שאי החקירה מהווה הסכמה לתוכן המסמך. ואולם השופט ציטט את סעיף 56 לפקודת הראיות ודחה את ההסבר של שופטת התעבורה. הנאשם זוכה, לא לפני שהתביעה הכללית ניסתה שוב לטעון שהיה רדום  ודיבר לאט, ובמענה השיב לה כבוד השופט כי לפי זה אפשר היה לעמיד את הרמטכל בר-לב ז"ל לדין על שכרות שכן היה ידוע בדיבורו האיטי.

ובמילים פשוטות – זיכוי במקום מאסר מאחרי סורג ובריח.

פסק הדין מצורף לעיונכם.

זיכויים נוספים ועדכניים עמוד נפרד.

 

 


 

זה המקום לכתוב תגובה. כאן אפשר לשאול שאלות או לבקש עצה. אנו נעשה כמיטב יכולתנו להשיב