בית המשפט המתין – והתביעה הכזיבה

יורגן זוהיש וד"ר אלמוג פסולים כעדים מומחים!

שורשיו של תיק זה אינם נעוצים בסקרנות האינטלקטואלית שצצה לפתע לברר האם הכל כשורה באכיפה באמצעות ה"ינשוף". האם במקרה לא נגררנו לפעילות בלתי חוקית בעליל המכלה את יסודות המשפט שלנו. לא רצון משפטי, או כורח משפטי אמיתי לא הוליך לחקירת החוקיות או הפגיעה באזרח. הקמתו של פורום זה למה שנחזה כלפי חוץ כמשפט לדוגמא קם מסיבות אחרות לגמרי!

צריך לומר בפה מלא, כדי שדבר כזה לא יקרה עוד בעתיד: מדובר בצורך, אולי נפשי, אולי של מדיניות, אולי מתוך שליחות שבאמונה מעמיקה שצריך לפסוק "אחת ולתמיד" שהכל כשורה, שמה שנעשה עד היום בדין נעשה, ומה שהיה הוא מה שיהיה. שחס וחלילה לא שיכורים יעלוזו בתל אביב, והלומי אלכוהול בחוצות ירושלים, ושגם אף שופט לא יוקע חס וחלילה בעיתונות כשוחר שיכורים ואדיש לקטל בדרכים,

לא ראיתי עד היום אפילו שופט אחד שקם ואמר – עצם החשד שמשהו איננו כשורה מחייב אותי לבדוק את האמת עד תומה. אולי הייתה זו כבוד השופטת נגה אוהד היחידה, שאמרה כך בעניין מלכה קעטבי – אמרה ולא יספה. קול ההמון השתיק גם אותה. חס וחלילה יפסק שמערכת המשפט כשלה. חס וחלילה יאמרו שופטים בפה מלא – שגינו ובגדול. חס וחלילה. כולם כאחד מרשיעים באין מפריע – כלומר אם הסנגור איננו מפריע. אני רואה זאת יום יום.

לכן יהיה זה מדויק לקבוע שמשפט זה, כפי שרבים וטובים משופטינו התבטאו, וגם מסרבים להאמין שיכול להיות אחרת – ואם תבקשו אתן לכם שמות – נועד לתת למשטרה ולתביעה הזדמנות "לשכנע" את בית המשפט, במה שבית המשפט מאד מאד רוצה להשתכנע בו – והוא שהינשוף מגלם את כל חידושי המדע שאין עליהם עוררין, ושאלו הקוראים עליהם תגר אינם אלא "שיכורים", "בעלי עניין" אנשים שאין להם מושג על מה הם מדברים – ועוד ביטויים ששזר עו"ד סמו לאורך כל הדיונים והם גם מרפדים את סיכומיו. לכל היותר הציפייה היא שבית המשפט הנכבד יחזור על הפתרון המבריק של כבוד השופט טננבוים, ששלף ממקום אחר את עקרון הבטלות היחסית והפך אותו למכבסה אולטימטיבית הגוברת על השחורים שבדגלי האיסור שבפלילים.

שופטים שקדמו לו כמו כבוד השופט עודד מודריק מבית המשפט המחוזי בתל אביב הראו עוד קודם לכן את הדרך, כשלמשל "הכשיר" את בדיקת ה"בלנאנק סמפל" בהבל פיו, קבע שהיא מתועדת בפלט – ללא בסיס עובדתי – ואחר כך הוסיף וקבע שאקרובאטיקה משפטית היא שיטה לגיטימית בפלילים כאשר המטרה היא הרשעת חשוד בשכרות.

שופטים אחרים, ואפילו מבית המשפט העליון הכשירו את ההתנהגות הזו בפועל, תוך דחיקה בלתי ראויה של הקץ: תביא לנו תיק אחד שהתחיל מלמטה – יעצו לי בהזדמנויות שונות כבוד השופטים פרוקצ'יה, ארבל, אדמונד לוי ואחרים. עד אז אנחנו צופים במתרחש מהצד. שום דבר לא בוער. הרי הפרקליטות אמרה להם שהכל נבדק והכל כשורה וכחוק – ודברה של הפרקליטות במקומותינו מקבל עדיפות של ממש – וכי מדוע להטיל בה ספק? הסנגור לעומתה הוא אינטרסאנט המונע בדלק הכסף. הרי בפי כבוד השופט ריבלין גם העדים המומחים מטעם ההגנה ראויים במצוות חשדהו תחילה.

וכבר קבל כבוד השופט טננבוים – ובמידה רבה של צדק – שקמו לנו מומחים לשכרות שהקימו ענף משפטי יש מאין…. ומי אשם? בתי המשפט אשמים ללא ספק. השופטים אשמים. לו שמעו בקולי בזמן, והיו מגיבים מיד על מה שהתגלה ועל היעדר חוות דעת ממוסדת ומחייבת לאלתר – הכל היה מופסק באחת – בתוך זמן קצר היה הריק מתמלא בעשייה חוקית ואפקטיבית, ומי בכלל היה צריך את המשפט המסורבל הזה שבו ההגנה נושאת בעצם את הצורך להוכיח את היעדר האשמה של הנאשמת בניגוד לעקרון החפות?

כלום לא ברור שהתביעה מייחלת לעוד טיוח ועצימת עיניים מתחסדת?

בית המשפט הזה, (אולי ממש כמו כבוד השופט שלמה נחשון וכבוד השופט אינאס סלאמה, למרות שנאלצו לפסוק אחרת) היו מאושרים לראות ולשמוע מטעם התביעה סוללה של מומחים בעלי שם, נטולי עניין אישי, ובמיוחד משכנעים עד למאוד, שיגלו על אוזניהם כי לא דבק שום רבב בגיורו של הינשוף ובהקפדה על מכסת המצוות החלים על מתחזקיו ומפעיליו – הכל כמצוות עולם המדע העדכני והעכשווי. איש מקברניטי המשפט הישראלי, מאחרון המתמחים וכלה ביועץ המשפטי לממשלה עצמו, לא היה מצטער לראות בין עדי התביעה איש אקדמיה מובהק, איש מכון התקנים הישראלי או אחד ממכוני המחקר האקדמיים האחרים בארץ או בחו"ל העוסקים במדידות ובמדעים המדויקים, או מטרולוג המקובל על ה- OIML    שהתביעה פתאום "מסתמכת" עליו כביכול – היה מתקבל בכבוד רב על ידי בית המשפט לו חילה את פנינו והניח תשתית מדעית ראויה לשימוש ב"ינשוף" העיוור הזה.

מה לנו ד"ר אורנה דרייזין שהיא אדם מושחת באופן חמור ביותר אם לשפוט על פי חקירותיו של עו"ד סמו ורפש שהטיל בה בלי בקרה עצמית מינימאלית. היא הרי סתם שכיר חרב של סנגוריה רקובה מיסודה המבקשת להרבות שיכורים והרג בכבישים.

זו לא הייתה צריכה להיות מחווה של התביעה לכבודם של השופטים, או חס וחלילה לכבודו של הציבור המחכה לשמוע מה האמת – האם אותו עורך דין תימהוני וחבר יועציו השיכורים הם אמנם אלו שמבזבזים את זמנו היקר של בית המשפט, או שמא יש כאן שערורייה חמורה, שרק הניסיון המתמשך לחפות על המחדל ולהסתיר את האשמים – רק הוא חמור ממנה. זו הייתה חובתה של התביעה לכבד את הציבור בתשובות מפי מומחים חשובים הוגנים בעלי ידע רלבנטי, מנוסים מקובלים, ונעדרי כל עניין אישי. תחת זאת במשך שלוש שנים השתלט עלינו משטר של הסתרה, טיוח, והגחכה של עקרון שלטון החוק ושקיפות המינהל הציבורי.

היכן המכרז לפיו נרכש המכשיר המדובר, מדוע כל בקשה לקבל מידע, לבדוק מכשיר, תהליך, תעודה, תקן, וכו' נתקלים בחומת עוינות ללא מיצרים בלווי תקיפות שכלעומת פוגעניות ומבזות. זה המצב. גם לזה התרגלנו. וזה מדגיש יותר מכל את האין – מה אין למשטרה? למשטרה אין גב מדעי! למשטרה אין גב טכני, למשטרה אין מינימום הכרחי של תשתית הדרושה כדי להיכנס למסגרת החוק בצורה לגיטימית. כל זה בא לידי ביטוי במשפט הזה.

"כאשר מוצגות בפני בית המשפט ראיות שהן תולדה של אמצעי טכנולוגי חדש, שומה על המבקש מבית המשפט לקבלו, להוכיח את אמינותו. הדרך הראויה להוכחת אמינותו של המכשיר הינה באמצעות עד מומחה, אשר יבהיר לבית המשפט מהם עקרונות הפעולה של אותו מכשיר, אילו ממצאים ניתן לקבל באמצעותו, ומהי רמת הדיוק אליה ניתן לצפות בפעולתו. כמובן שעל בית המשפט להשתכנע מאמינותו של המכשיר, בטרם יקבל את ממצאיו כראיה."

מכאן החשיבות הרבה והחובה הבלתי מתפשרת שהייתה מוטלת על התביעה להביא ראיות שכאלה בעדים מומחים!!!!! מכאן גם החשיבות הגדולה שבקביעה שהעדים ד"ר יורגאן זוהיש וד"ר שלמה אלמוג במשפט הזה אינם עדים מומחים והחוק איננו מכיר בהם כבעלי מעמד של עדים מומחים!!!!

מי אם כן המומחים שקראה התביעה לעדות ?  אף לא מומחה אחד! אף לא מומחה אחד! אף לא מומחה אחד!!!

מלכתחילה הגישה התביעה מסמך המתקרא חוות דעת מטעם "מומחה" אחת בלבד – והיא "חוות דעתו של ד"ר יורגן זוהיש – עובדה המסור של החברה המייצרת את הינשוף".

כל דרדק משפטים מתחיל, ואפילו אדם מן הישוב שחוש הצדק שלו לא מפותח במיוחד, יאמר לך מיד – איך יכול להיות שנציג היצרן יתייצב בפני בית המשפט כאילו היה מומחה ניטרלי המייצג את המדע? חז"ל היו מכנים אותו הנחתום המעיד על עיסתו, תגרן המכריז כל מרכולתו, או סוחר המשבח את סחורתו, שפילו על פי הדין אין רואים את נטייתו להסתיר את הפגמים של מרכולתו חומרה רבה שהרי הוא מועד להפרזה מסחרית סבירה לפחות – כנקודת פתיחה.

האם זה המומחה שעליו מציעה המדינה לכבוד השופטים ריבלין חן וטננבוים לאמץ כתורה מסיני? צור כל מכשירי הנשיפה, צדיק האמת והיושר הראייתי? מדבריו הם אמורים ללקט משענת לצדק, האם הוא להם צוק האמת שעליו ניתן להישען כשחורצים גורלות בפלילים? נדמה לי שמתמחה שהיה מציע כך בבחינות ההתמחות שלו היה צריך להבין מדוע נכשל בבחינה.

עקרונון חשוב, אפילו מהמשפט המינהלי הוא, שאדם שיש לו אינטרס נוגד מנוע מלהשתתף בקבלת החלטות הנוגעות לאותו אינטרס נוגד, ואפילו מדובר באינטרס ציבורי ולא באינטרס אישי. על אחת כמה וכמה כאשר מישהו נגוע אפילו באבק אינטרס אישי לא יעלה על הדעת שיביע דעתו בעניין הנוגד את אותו אינטרס אישי.

בבג"ץ 3132/92 שם עתר אדם לבטל תכנית מיתאר שאושרה על ידי ועדת תכנון ובניה מחוזית, בטענה שיו"ר ראש הועדה המקומית שהגישה את התכנית לאישור ואישרה אותה פה אחד הוא בעל אינטרס נוגד בהיותו חבר קיבוץ שהוא בעל קרקע ואינטרס כלכלי נוגד לעותר. מסתבר שיש הוראה בחוק התכנון והבנייה (סעיף 47),  הקובעת עונש מאסר של שנה על חבר ועדה שאינו מזדרז לעדכן את ראש הועדה וחברי על אפשרות, ואפילו עקיפה לניגוד אינטרסים, ואפילו בעקיפין בגלל קרבת משפחה או דומה לזה. על ההשתתפות בקבלת ההחלטה ולו בעקיפין חל איסור חמור!

וכך מסביר בג"ץ: "הוראת סעיף 47(א) נגזרת מן העיקרון הכללי בדבר האיסור להימצא במצב של ניגוד עניינים. מצב כזה מתקיים כאשר עניין שעליו אדם מופקד עשוי להתנגש עם עניינו האישי של אותו אדם או עם עניין אחר שהוא מופקד עליו. ראה בג"צ 595/89 שמעון ואח' נ' הממונה על מחוז הדרום במשרד הפנים ואח', פ"ד מד (1) 409, בעמ' 413. עיקרון זה מושתת על החשש כי החלטה המתקבלת על-ידי מי שנמצא במצב של ניגוד עניינים תושפע משיקולים פסולים שמקורם באינטרסים זרים; ועל כל פנים כי האמון הציבורי במערכת השלטונית ייפגע, אם עובדי הציבור יפעלו במצב של ניגוד עניינים. על כן, לא נדרשת הוכחה כי ההחלטה הושפעה משיקולים זרים, אלא די בעצם קיומו של ניגוד העניינים כדי לפסול את ההחלטה (בג"צ 214/79 עבדלאחי נ' יושב ראש המועצה המקומית טירה, פ"ד לד (1) 431, בעמ' 433;"

ממשיך ומסביר בית המשפט העליון:

"עם זאת, לא כל ניגוד עניינים פוסל את ההחלטה המינהלית. פסלותה של ההחלטה היא פועל יוצא מעוצמתו של ניגוד העניינים. על כן, ניגוד רחוק, המקים חשש תיאורטי להשפעה של אינטרסים זרים על ההחלטה, אינו מספיק לפסילת ההחלטה (השופט מלץ בבג"צ 244/86 רביבו נ' ראש המועצה המקומית אופקים, פ"ד מב (3) 183, בעמ' 185). המבחן לניגוד עניינים בין עניין ציבורי לבין עניין פרטי הוא מבחן החשש הסביר. על-פי מבחן זה, עובד הציבור יהיה מנוע מלדון בנושא שבו יש לו עניין פרטי, אם מתקיים חשש סביר כי ההחלטה תושפע מעניינו הפרטי, וזאת אף אם חשש זה אינו עולה כדי אפשרות ממשית (בג"צ  244/86 הנ"ל, בעמ' 186). לגישה שונה, שעל פיה – להבדיל ממקרה של ניגוד בין אינטרס שלטוני לאינטרס פרטי – דרושה אפשרות ממשית של השפעת ניגוד העניינים כאשר ההתנגשות היא בין שני אינטרסים שלטוניים, השווה לדברי המשנה לנשיא, השופט אלון, בבג"צ 244/86 הנ"ל, בעמ' 188."

ועוד מחדד בית המשפט העליון את הסוגיה:

" מבחן החשש הסביר מבוסס על אמת מידה אובייקטיבית. השאלה אינה מה הן אישיותו ותכונותיו של עובד ציבור מסוים זה או אחר, אלא מהי עוצמתו של הניגוד בין העניין הציבורי לבין עניינו הפרטי של עובד הציבור הנוגע בדבר. עוצמת ניגוד העניינים נקבעת על-פי הקירבה בין האינטרסים המנוגדים. עמד על כך השופט ברק בבג"צ 202/90 י.ב.מ ישראל בע"מ נ' משרד המשפטים ואח', פ"ד מה (2) 265, בעמ' 273:

"ישאל השואל: היכן יוצב הגבול, ומתי תיפסק אותה 'שרשרת' של ניגוד עניינים? תשובתי היא פשוטה: השרשרת תיקטע באותה חוליה, שממנה ואילך שוב לא יעלה החשש האובייקטיבי לניגוד עניינים. המבחן אינו סיבתי עובדתי, אלא נורמאטיבי. הכללים בדבר איסור על ניגוד עניינים משקפים השקפה חברתית אתית באשר להתנהגות הראויה של אדם הפועל למען זולתו. הם נגזרים בכל הנוגע לעובדי ציבור, מרצונה של החברה לשמור על אמון הציבור ברשויות השלטון. בהצבתו של הגבול יש להתחשב כמובן בנסיבות כל עניין ועניין".

ראה גם: בג"צ 35/82 ישפאר בע"מ נ' שר הביטחון ואח', פ"ד לז (2) 505, בעמ' 530; בג"צ 589/86 שמעון נ' ראש המועצה המקומית קרית מלאכי, פ"ד מא (2) 617, בעמ' 625; בג"צ 529/89 ריעני נ' ראש המועצה המקומית יהוד, פ"ד מג (3) 389, בעמ' 394. עם זאת, בית המשפט אינו נדרש לבדיקה פרטנית כאשר קיימת הוראה סטטוטורית האוסרת ניגוד עניינים. הוראה כזו מכניסה את הנושא המוסדר לתחום ניגוד העניינים האסור, והיא מעידה על השקפת המחוקק כי ניגוד העניינים פוגע בתקינות המינהל ובאמון הציבור בו."

הארכתי בציטוט משום ליקוי המאורות החמור גם בעניין הזה. האם אף אחד במערך המשפטי של משטרת ישראל לא מבחין בניגוד האינטרסים בין מי שמוכר את המכשיר ובין מי שרוכש אותו? בין הסוחר ובין התיבור שמוכפף לו? האם צריך רגישות מיוחדת בכדי להבין שבעניין ציבורי, שלא לדבר על עניין פלילי, בעל הדבר – מי שנגוע בכל כך הרבה אינטרס אישי לא יכול ליעץ לנו או להתייצב על תקן המומחה הניטטראלי?

האם לא ברור שד"ר אלמוג, מי שנגוע יותר מאשר באבק אשמה בהכשלת הציבור כולו בהפעלת הינשוף כאוכף דאייתי אינו האיש הראוי להגן על ההחלטה כמומחה נייטרלי.

אם הבאתם אנשים אלו כדי שיגנו על עצמם – בבקשה – אבל אתם שם במשטרה חושבים שהציבור טיפש?

האם צריך בית משפט עליון כדי שיסביר זאת?

אבל סדר היום של בית המשפט הנכבד היה, ואני מקווה שאיננו עוד, אחר בתכלית. ידיו הפשוטות לרווחה לקבל באהבה כל קמצוץ תמיכה לינשוף יהיה מפיו של מי שלא יהיה עיוורו אותו מלשמש בקודש המשפט ולהקפיד על קלה כחמורה בדיני המשפט הפלילי למנוע עיוות דין, והוא לא אווה אפילו לחשוב לרגע קט שמא משהו רקוב כאן.

בעת שהעד יורגן זוהיש עלה למסור את עדותו והתבקשה הגשת חוות הדעת התנגד הסנגור להגשתה. לא מפתיע הוא שבית המשפט התעלם מן ההתנגדות ולא טרח לשקול אותה, או להכריע בה. בשלב מסויים בית המשפט הבטיח לשקול ולהחליט. סוד גלוי הוא שלא שקל ולא החליט עד היום כיוון שבפועל החליט מראש! הלזה יקרא משפט?

בין היתר נימק הסנגור את ההתנגדות כדלקמן:

ד"ר זוהש הוא עובד של חברת דרגר. ויכול להיות שיש לו מומחיות. הוא עובד של חברת דרגר וכעובד של חברת דרגר הוא בא להעיד כאן על עובדות. האדם לא יכול לעשות משהו, ולהעיד על עצמו אחר כך לתת מומחיות על פועלו. הוא איננו מעיד על דברים שמישהו אחר עשה. הוא מעיד אך ורק על דברים שהוא עשה. זאת איננה חוות דעת מומחה.

שוו בנפשכם שבית המשפט מתכנס לדון במשפטה של חברה המואשמת ברשלנות בבניית גשר שקרס וגבה קורבנות בנפש. עולה על הדוכן המהנדס הראשי של החברה ומגיש חוות דעת מומחה. מישהו היה מתיר את הפרסה הזו? רוצה להעיד להגנתך – בבקשה – אבל חוות דעת מו מחה? ניטרליות? ייעוץ לבית המשפט? אומר שוב – ליקוי מאורות משפטי חמור – אין לי ביטוי הולם מזה.

מכיוון שכך, הכריז הסנגור כבר בפתח דבריו כי אין מדובר במומחה במובן החוקי של המושג, ועל כן החקירה מטעם ההגנה לא תייחד לו אף שאלה מן הסוג ששואלים מומחה בלתי תלוי. כל החקירה כולה הייתה חקירה עד שהוא בעל עניין על עובדות מעברו, ממעשיו, מפעולות שעשה או לא עשה וחקר מניעיו. וכמובן העמקנו בערעור מעמדו ויושרו כאדם שאינו ראוי בכלל לתת חוות דעת בעניין כלשהו שיש לו קשר למכשירי נשיפה.

כל שופט ששומע דברים אלו צריך להפעיל רגישות משפטית ולהתייחס אל דברי הסנגור. אין צורך לפסול את העד, שהרי עד רגיל ככל העדים הוא כשיר להיות, אבל גבולות הכבוד שהוא ראוי להם מלכתחילה צריכות להסתיים. כאן. העד- על פני הדברים אינו עונה לכלל של עד מומחה. אלא שבית המשפט הנכבד, להוט ככל שהיה "לגלות את האמת", ולמנוע מהסנגור הטרדן למנוע אותה ממנו, קם לשאול את המומחה שאלות משלו. וזה היה פסול מעיקרו!

בית המשפט מפי כבוד השופט חן היטיב להסביר עמדה זו של בית המשפט (שאמנם השתנתה מעט בהמשך), לאמור: " הרעיון פה זה לא ליצור מהומה שבית המשפט לא ימצא את דרכו ובכך יפסול את המכשיר" הסביר כבוד השופט ללא כחל ושרק. בית המשפט ראה את ההגנה כמי שמסכלת את האפשרות הרצויה לאשר את המכשיר. לא משפט הוגן של הביאו את הראיות ונתרשם, אלא משפט שבו מעקרים את טענות ההגנה בעודן באיבן – שלא תצלחנה!

אני מדגיש שוב את המילה המילה "המומחה". ד"ר זוהיש הוא עד כשיר לעדות ככל אדם אחר. מותר לו לספר ולהרחיב בתאור פעולותיו במסגרת פיתוח ייצור ושיווק המכשיר ככל שבית המשפט יתיר לו להרחיב את היריעה. אבל זו עדות של עד ככל העדים. ואולי פחות מזה כיוון שעדותו מחייבת באזהרה חמורה בהיותו בעל עניין. עד מומחה זו כבר אופרה אחרת לחלוטין. זה איש שנועצים בו כבר סמכא, מתחשבים בדעתו ושומעים ממנו עניינים שבהערכה, אומדנה, ושיקול הדעת המקצועי. בזה פסולים ד"ר זוהיש וד"ר אלמוג כאיש אחד. שניהם נגועים באינטרס אישי מובהק הפסול אותם על פני הדברים להיות עדים מומחים בתיק זה. זהקנה את המכשיר וזה מכר לו. שניהם אחראים למוצר ונגועים באופן מובהק בצורך האינהרנטי להגן על המוצר. איתם אסור להתייעץ ומהם אין לקבל חוות דעת מומחה – לא במשפט אזרחי ובוודאי ובוודאי שלא במשפט פלילי.

מכאן הטרוניה והתסכול לשמוע את בית המשפט שואל את ד"ר זוהיש וגם את ד"ר אלמוג שאלות ששואלים מומחה כאילו מומחיותו מובנת מאליה – ולפני שמומחיותם בוססה כלל. בית המשפט אפשר לרוכל מגרמניה למכור את מרכולתו באין מפריע, כיוון שכאן בארץ הקודש קודשה מומחיותו מראש ולא נבחנה כלל. ממש כמו שעשה ד"ר שלמה אלמוג בזמנו כש"התייעץ" איתו מה ראוי לו לנהג הישראלי לקבל כקח ראה וקדש, וממש כמו שעושה מאז משטרת ישראל, שנאלצה להודות המשפט הזה שאפילו איננה יודע איזה גלאים פועלים במכשיר מתי, איך ולפי אילו כללים. מין התבטלות שכזו בפני הזר, הכל יודע מן הניכר.

הפלא ופלא, שאלות אלו נשאלו לא כהמשך לחקירתו הראשית, לא כשאלות של בית המשפט אחרי שסיים את חקירתו ונותרה שאלה אות שתיים להן ניתנה תשובה לא ברורה מספיק. לא ולא. גם העיתוי – בהפרעה לחקירה הנגדית – וגם השאלות – כחקירה נגדית לחקירה הנגדית – הן מסכת אחת של חריגה מסדרי חוק המחייב ובטויי בוטה לזה שבית המשפט שינס מתנים במקום שהתביעה כשלה ללקט פרורי מידע שיפיחו או אולי ינשפו רוח בגוויה המשפטית המכונה ינשוף. "לא יעזור לך מר קולקר" אמר לי כבוד השופט פעם ופעמיים, ואחרי שהסברתי בפעם המי יודע כמה כיצד צריך המשפט להתנהל, נאמר לי כך: "אז צר לנו שאנחנו מפריעים לך לך בעניין"…  וצריך להבין – מבחינת השופטים הם עשו את מה שנראה להם נכון כיוון שנקודת המוצא שלהם איננה מזמן בירור משפטו של הנאשם, אלא עמידה על משמר הסיכוי לשמר את חוקיות ההרשעות על פי הינשוף ולמנוע זיכוי סיטוני של שיכורים.

עד סוף המשפט לא הצליח ד"ר זוהיש להפריך את הטענה שהוא מעיד כמומחה על פועלו הוא…. ובכל זאת משום מה עדין מתייחסים אליו כמי שמסר עדות מומחה. זהו ליקוי מאורות משפטי מובהק – כמו ההתעלמות מההנגדות ואי מתן החלטה המקבלת או דוחה אותה, כאילו בית המשפט אומר – אל תתנגד – לא נתייחס אליך וכדאי שתפנים זאת מיד.

מישהו צריך לקום ולהזכיר שזה פסול!

אלא מסתבר שזה גם לא עזר במיוחד לרפא את הפגמים:

ראשית נחשף כמובן שתוארו של ד"ר זוהיש במפעל דראגר הוא מנהל השיווק הבינלאומי של המוצר. International marketing  project manager  – האיש שתפקידו למכור קרח לאסקימוסים התייצב להסביר לאסקימוסים מדוע כדאי להם לרכוש קרח מתוצרת גרמניה. אם יצליח – יעלו מכירות המפעל ואיתן גם שכרו. אם לא – יוכה המפעל בכיסו. זהו עד מומחה???? זוהי דוגמא מובהקת למי שאיננו יכול להיחשב עד מומחה!

זאת  ועוד – נניח לרגע שד"ר זוהיש מצוי היה בימים אלו בתהליך מכירה של מכשיר חדש מתוצרת מפעלו למשטרת ישראל, האם אתם סבורים שהייתה עליו חובה לחשוף עניין זה בחוות הדעת? האם הסתרת מצב כזה איננו בבחינת הסתרת עניין מהותי מבית המשפט ואולי גם מהסנגור?

נניח לרגע שבאותו מוצר שאולי מנסים למכור למשטרת ישראל, יש מרכיב כלכלי חשוב לד"ר זוהיש עצמו – פטנט שהוא רשם כחוק, והמכירה תזכה אותו בתמלוגים כספיים של ממש? זה חשוב לעצם היותו עד נייטרלי הספון במגדל השן האקדמי כביכול, או שזה אולי עושה אותו די דומה לאיש המוכר מרכולתו מדלת לדלת ועסוק בעיקר בלשכנע לקנות?

כך קרה שהתברר שבעצם ימיו של משפט זה הייתה עסוקה משטרת ישראל בקליטת מכשיר נוסף מתוצרת דראגר. מי שמעיין בניסויי – שאת מסמכיו מסתירים מאיתנו כנראה גם בגלל העובדה המביכה הזו, – מגלה שהמכשיר נוסה על ידי העדים הניטרליים ד"ר פלג וד"ר שנער, שכמובן לא יודעים דבר וחצי דבר על ד"ר זוהיש ולא שמעו עליו מעולם. ואולי הם דווקא מכירים אותו ורק שומרים את זה בסוד?

ומה עוד התברר, התברר שהמכשיר נשען על פטנט שרשם באופן אישי ד"ר זוהיש מוצג נ/109 פרסום רשמי של הפטנט של ד"ר זוהיש. ואף שנחקר על כך לא טרח לגלות את האמת על כל צדדיה! לא הזכיר שבימים אלה מכר למדינה במכרז אחר את פרי המצאתו…..

עכשיו נשאר עוד להניח באופן סביר שעו"ד סמו ידע על העיסקה הנרקמת בין המדינה לבין הסוכן נוסע/עד מומחה/ זוהיש, ורק לתמוה מדוע אחרי שנחשף הקשר האישי הישיר בינו לבין מרכולתו (נ/181 המכשיר דראגר 6510) – לא קם קצינו של בית המשפט לחשוף את האמת המלאה.

אפילו העד רפ"ק דוד כתר ניסה בכל כוחו להסתיר את האמת הזו בחקירתו (שאת הקטע הרלבנטי ממנה אני מצרף כאן לנוחיות הקורא.)

לא אתפלא אם גם ברגע זה חושב עו"ד סמו שכל זה לא רלבנטי. אבל הציבור קורא כל מילה ואני בטוח שהציבור מבין אחרת. אדם זה המתקרא ד"ר יורגן זוהיש איננו ראוי שיתקרא ויוגדר בתיק זה עד מומחה – זה בעל עניין מובהק המקדם את האינטרסים שלו ומסתיר גם את האינטרסים וגם את קידומם, ובכך מוסיף חטא על פשע..

עד כאן בעניין ד"ר זוהיש שלחקירתו נקדיש פרק נפרד, ולתשובותיו שלעיתים דומה כי הוא סבר שהן מושמעות לאנשים שבינתם מדולדלת, נקדיש עוד מילים ראויות בהמשך בפרק המיוחד לו.

והנה עלה כוכב חדש בשמי המשפט הזה – ד"ר ש. אלמוג.

לפתע הודיע התביעה שיש לה עוד עד ושהיא צריכה מספר שבועות כדי להכין את חוות דעתו. איזו תגלית מפתיעה! האם נפל מן השמים? האם התגלה רק אתמול? האם שמו מפיע ברשימת העדים? האם מישהו טרח להגיש להגנה את החומר שעמד בפניו? לא ולא ולא! אבל בית המשפט התיר את העדתו תחת התנגדות מפורשת. ומה הנימוק? "אנחנו נתיר הכל" . או במילים אחרות בית המשפט עומד מוכן ומזומן לקבל מן המדינה כל טיפת מידע שיכולה להציל את כבודם של מי שחסו בצילו של הינשוף כל כך הרבה זמן. זה שההגנה מתנגדת זהו מכשול פעוט ערך.  גם לך נתיר אומר לי אב בית הדין כאילו שאני זקוק לחסדיו האישיים כדי להעיד עדי הגנה, כאילו מדובר במשוואה של עשיית צדק ולא בעשיית משפט לפי החוק.

האם מישהו התחשב בזה הנאשמת היא אזרח רגיל שאיננו אשם אם אין די ראיות להרשיעו ולא יתכן כי הראיות יוצרות בדיעבד? לא! האם איזשהו נאשם סביר היה יכול להתמודד עם מערכת דורסנית שכזו? הרי זה ברור. אבל בית המשפט הנכבד שם בצד את טענות הסנגור וחזר על סיסמתו החוזרת  – אנחנו רוצים לדעת.

כבודכם – אתם אולי רוצים לדעת אבל משפטה של גברת עוזרי איננו יכול לשמש לכם במה למילוי משאלותיכם. זה לא חוקי!!! רצונכם זה לא יכול להכשיר את הראיות הללו במשפט הזה. ויותר מזה – זה לא הופך את עדותו של ד"ר אלמוג לחוות דעת מומחה אם איננה כזו! זה הרי עד מעורב, עד רגיל, עד אינטרסנט, עד שהסתירו עד עכשיו ועדין לא הסבירו מדוע.

אליבא דעו"ד סמו ד"ר אלמוג הוא "מר אלכוהול" בעיני המשפט ד"ר הוא אדם ככל בני האדם, ומומחיתו איננה נקבעת על ידי שיעור קומתו המדעי בכלל אלא קודם כל על ידי שיעור קומתו במה שהועמד לבדיקתו ונבדק. במקרה הזה שום דבר לא הועמד לבדיקתו, גם לא מכשיר הינשוף, ולכן עדותו על הינשוף איננה עדות מומחה כלל וכלל, אפילו מאה איש יכתירו אותה ככזו – טעות בידם!

ראשית, מי שקורא את "חוות – דעתו" מגלה מיד שהוא לא התבקש לחוות דעה על המכישר המתקרא ינשוף אלא לדווח על ההליך של רכישתו על ידי משטרת ישראל הליך שבו הוא היה מעורב באופן אישי לטוב ולרע. הצליח – לו התהילה, נכשל – הכשלון הוא גם שלו!!!

למרבה הצער הכשלון במקרה הזה מובהק ואין ספק שכשאדם מתייצב להגן על הבחירה שלו בינשוף – המרחק ממנו ועד המושג "עד מומחה" רחוק כרחוק מזרח ממערב!

אני מציע לכבוד בית המשפט גם בשלב הזה, לחזור ולעיין בבקשה ובתגובה לבקשה להשמעת עדותו של ד"ר אלמוג. אני מבקש לקבוע בשלב זה שהעדות הייתה פולה ובדיעבד התבררו חששות הסנגור מוצדקות ואין להיעזר בעדות זו כחומר ראיות, על אחת כמה וכמה לא כחוות דעת מומחה.

אני מצרף כאן את הבקשה ואת ההתנגדות לה. אנא קראו מחדש! כזכור מדובר כאן קודם כל וראשית לכל בחוק סדר הדין הפלילי ובדיני הראיות. לא בחופש של בית המשפט לעשות בדין כרצונו או כנראה לו מעניין.

גם בחקירתו הנגדית הבהיר היטב שלא בדק את המכשיר מעולם ואיננו בקיא בדרך שבה פועלים רכיביו ואפילו איננו מכיר את התוכנה שלו. ד"ר אלמוג מיזמתו ביקש לציין שהוא לא אישר את המכשיר עור אף אחד ממשרדי הממשלה כמכשיר מדויק מעולם!!!!

כן, ומה עוד התגלה – שהשנים הללו ד"ר זוהיש וד"ר שלמה אלמוג הם מכרים ותיקים – הם הם אלו שישבו וגזרו עבורנו בינם לבין עמם את החליפה הזו שנקרית ינשוף. וכשיש בעיה עם פרוצדורה מסוימת מפנה ד"ר זוהיש את האצבע המאשימה אל ד"ר אלמוג, ולהפך – בכל שאלה של ביצועי המכשיר – מסתמך ד"ר אלמוג על …. ד"ר זוהיש……

ואגב – בעת שניסו את ת/181 לא זימנו כשותף מלא את "מר אלכוהול"? וכשנרכש במכרז האם גם שם נפקד מקומו של "מר אלכוהול"?

ד"א אלמוג עד מומחה? תמהתני. מאד מאד. (למרות הכבוד וההכרות המוקדמת הניכרת בין העד לבין השופטים היושבים בדין – מה שהוא במקומותינו כמעט בלתי נמנע – ולכן צריך בית המשפט לנהוג משנה זהירות. על הקשר ומעורבותם של שופטים בעשייה רגולטורית והשפעתם על המשפט אדון בנפרד)

בתי משפט אחרים בארצנו נהגו אחרת ופסלו עדים מלהיות עדים מומחים במקרים פחותים בחומרתם ובקוניותם מהמקרים שבפנינו. קחו למשל את כבוד השופט אשר קולה מבית משפט השלום בנצרת שפסל חוות דעת מומחה מהנדס שבדק במעבדות הטכניון טיבו של בטון שהיה שנוי במחלוקת, וחוות דעתו נפסלה משום שהתברר שמכון התקנים, מקום עבוטדתו של המומחה נותן שרותי טיב בדיקת הבטון גם לנתבעת….. א(נצרת) 2317/03.  מה ההבדל בין המקרים? ד"ר זוהיש וד"ר אלמוג הם נותני שירות קבועים של משטרת ישראל – הלא כן?

ובכן רשמו לעצמכם – מדינת ישראל הזניחה את חובתה המינימאלית ליצור אפילו מראית עין של תשתית מדעית הולמת לינשוף,  וככל שמדובר בידו המושטת של בית המשפט המתחנן לקבל חומר מבוסס בעדים כשרים וראויים כדי להכשיר את הראיה – השאירה התביעה את היד הזו ריקה ומאוכזבת, ושלחה את השופטים לחפש לקט פאה ושכחה משפטיים בכל אשר רק תמצאנה ידם כדי להציל את האמת הדוויה הזו.

מי שקורא את סיכומיו של עו"ד סמו לא ימצא בהם יסוד עובדתי איתן למדע שהיה צריך להתייצב ולהראות פניו בבית המשפט. הוא ימצא שם הרבה דברים אחרים, ואפילו הפניה למשפט לא רלבנטי לחלוטין – זה שנערך בניו ג'רסי, שקש הצלה שאין בו לסייע לשטים בספינת הינשוף הטובעת.

ד"ר פוליצ'וק, הפנה אותי להשוואה מעניינת. בתיק שלנו לא העיד אפילו מומחה אחד מטעם התביעה, ועדיה היו שנים בלבד. מולה הציבה ההגנה 17 עדים מהם עדים מומחים לרוב: ד"ר נעים פזע, מהנדס משה אביחי, מר איתן שרון, ד"ר אורנה דרייזין, ד"ר איליה פוליצ'וק

ד"ר אלכס לפק,  מר אורן בר אילן, וד"ר אשר גופר.

לעומת זאת בניו ג'רסי קרה דבר הפוך: התביעה העמידה 11 עדים וביניהם מומחים בלתי תלויים:

Edward P., Conde U.S. Department of Transportation Volpe National Transportation Systems Center
. Samuel E. Chappell, Ph.D. Consultant
3Barry K. Logan, Ph.D., Washington State Police

. Rod G. Gullberg, Washington State Police

. J. Robert Zettl, Consultant

6Stephen B. Seidman, Ph.D., University of Central Arkansas

. Hansueli Ryser, Dräeger

. Patrick M. Harding, Wisconsin State Police

. Norman J. Dee, The CMX Group

Thomas A. Brettell, Ph.D. New Jersey State Police

Sgt. Kevin M. Flanagan New Jersey State Police

ואילו ההגנה הסתפקה בשני עדים בלבד:

. Gerald Simpson, Ph.D (
. Michael Peter Hlastala, Ph.D, University of Washington

(המומחה מספר אחד בעולם שבלעדיו אי אפשר לנהל משפט על הינשוף או על דראגר אחר – ד"ר יורגן זוהיש לא נדרש שם, וכנראה גם לא היה כל כך חסר.)

אין טעם שניכנס כאן למשפט ניו ג'רסי – בייחוד לאור העובדה ששם מדובר במכשיר אחר, שמתנהלות לגביו פרוצדורות אחרות, מכל הבחינות, ושאת השונות המובהקת שלו מזו של הינשוף הוכיחה ההגנה באופן שאיננו מצריך דקדקנות נוספת. אבל בעוד ששם המדינה עשתה את מה שמצופה ממנה לעשות, בעוד שהאזרח מן הסתם לא וכול היה להשקיע ביותר ממומחה אחד או שנים – זה הרי גם לא הגיוני לדרוש ממנו זאת – כאן עומד פרקליט המשטרה מתהדר בחוסר מעש, ואומר לשופטים זה תפקידכם לאשר את הינשוף ויהי מה – אתם תביאו ראיות בעצמכם, (כבר בישיבה הראשונה הוא ציווה על בית המשפט לזמן את העדים שאכן בסופו של דבר זומנו על ידי בית המשפט כאילו היו עדים ניטרליים), אתם תתירו לי להביא כל ראיה שארצה מתי שארצה (ראה עדות רפ"ק כתר שהקשר בינה לבין עדות הזמה רופף ממה שהדעת סובלת), ולעדי ההגנה אל תקשיבו כיוון שיש הרבה נאשמים בשכרות, יש קטל בדרכים וצריך לדאוג שאף אחד לא יצא זכאי בדין.

בית המשפט צריך, גם בלי לקרא מילה אחת ממה שכתבו מומחי ההגנה לפסוק כך: מדינה שאיננה מכבדת את בית המשפט בעדים מומחים ראויים שלא תבוא בטרוניה אל בית המשפט שקובע את מה שצריך בית המשפט לקבוע – התביעה כשלה לשאת בנטל להוכיח שהינשוף הוא ראיה מדעית מבוססת מעבר לכל ספק סביר, ולכן השימוש במכשיר הזה פסול!!!!  בית המשפט איננו שלוחה של התביעה ואל לה לתביעה לצפות עוד שבית המשפט יעשה מלאכה של תובע. אם כך יהיה – בא הקץ על מערכת המשפט שלנו. בית המשפט הלך כברת דרך ארוכה לקראת התביעה בהתירו לה השמעת עדים שלא ברשימת העדים, ואף שהתרה בה עוד הגלגול הקודם של משפט זה על שאין עימה חוות דעת ראויה לשמה – התביעה לא השכילה לתקן את המעוות. בבית משפט ישראלי המסקנה המשפטית היא אחת – התביעה כשלה, וההכרעה היא שאמינות המכשיר המכונה ינשוף התנפצה מול המציאות החזקה הזו.

שייך לנושאים: נהיגה בשכרות נכתב על ידי עורך דין דוד קולקר