התביעה מחנכת את השופטים

אין זה סוד שבמשפט התעבורה מתקיימת תופעה מדהימה: שוטרים, קצינים מאגפי התביעות, מגישים מועמדות לתפקיד שופט תעבורה ומתמנים. לפי השיטה הזו אני נאלץ להופיע באופן סדיר בפני שופטים שעז זה לא מכבר ניהלו נגדי מלחמת חורמה בענייני הינשוף. כאלה שהסתירו ממני מידע ואני חושב עליהם דברים לא מלבבים באופן אישי. והנה הם השופטים הצריכים לחרוץ משפט בעניינים שאני והם חלוקים עליהם מן היסוד    ואני אנוס להאמין ביכולתם להיות נקיים מדעה קדומה.

יש מהם נעימי סבר יותר, ויש  כאלה שלא מנסים אפילו להסתיר את שמחתם על מעמדם החדש מולי. בלכסיקון ההתבטאויות של עורכי הדין אין מקום שאביע אפילו חשש למראית עין כלפי אף אחד מהם.  זה כואב. זה יכאב. וזה לא ייפסק. משהו קלוקל בשיטה. וכי יכול שאדם שאישיותו עוצבה במירב שנות עבודתו כבוגר במקום מסויים המטפח את גאוות היחידה, והנה יום אחד יוכל לראות לנגד עינו נהג ושוטר ולהעניק להם יחס ערכי שווה ובלתי מוטה. זה לא אנושי להאמין בזה. ראו איך טובים וחשובים נלחמים על הרכב בית המשפט העליון? מדוע? כי הרקע ממנו בא השופט לא חשוב?

אלא שלמטבע הזו פנים רבות יותר. יחסי הגומלין בין השופט לתובע המשטרתי השוהים זה במחיצתו של זה שעות ארוכות הוא בעייתי על פי טיבו, וכאשר לתביעה יש ציפיות מסויימות מהשופט הדבר מגיע למקומות שהם סכנה מובהקת לטוהר המשפט. וכך גם להפך. לפני חודשים אחדים הגיעה קצינת התביעות של המשטרה לשיחה אישית עם שופטת המוכרת בין עורכי הדין שמי שזיכויי נאשם אצלה הוא עניין נדיר ביותר. אני אישית במשך שבע שנים אינני זוכר שזיכתה איש מאלו שיוצגו אצלה, ואני מסביר זאת היטב ללקוחות.

משהגיעה הקצינה ביקשה השופטת ממני ומאחרים שנצא מן האולם כדי שישוחחו בהיעדרנו. דומה שבקשה זו לבדה יש בה כדי עיוורון של ממש בתובנה מה מותר ומה אסור, והיא מפגינה קשר לא בריא בין השופטת למשטרה. חד וחלק.

מקץ דקות ארוכות פתחתי את דלת האולם כדי לקחת את חפצי, ובמו אוזני שמעתי את השופטת מאיימת על הקצינה: "אני אתחיל לזכות, את מבינה, אז אני אתחיל לזכות!"!!! זה נשמע כמו ריב משפחתי שבו אחד מבני המשפחה מאיים לעזוב את הבית בלי שאף אחד מהנוכחים יחשוב שזה ברצינות. על כל פנים גל הזיכויים מבושש לבוא. גם אי אפשר לומר שהאירוע חיזק את האמון שלי בבית המשפט.

אלא שמדי פעם נוהגת התביעה גם לקרא לסדר שופטים על שאינם הולכים בתלם שלה. הדרכים לעשות זאת רבות ומגוונות ויש ביניהן גם דרכים לגיטימיות בהחלט. לנהל הליכים "עד הסוף" ולא להישמע לרחשי ליבו של השופט המציע להגיע להסדר הגיוני בלי הכרעה בפסק דין, היא בהחלט לגיטימית. יש שופטים שרואים בזה הכרזת מלחמה – אבל זו מלחמה לגיטימית. אלא שלעיתי ם זה נעשה באופן פסול.

שני שופטים פרשו זה לא מכבר מכס השיפט בתל אביב – השופטים מאיר דרורי ויצחק איזקסון. שניהם נחשבו מקלים יחסית עם הנאשמים, עד כדי כך שבחוגי התביעה קראו לשופט דרורי "הצדיק". זכור לי מקרה שבו החליט השופט איזקסון בניגוד לדעת המשטרה לבטל פסילת רשיון של נהג שנאשם בנהיגה בשכרות. הוא הציע לתביעה להסכים לזה, ומכיוון שלא ניתן היה להשיג טלפונית איש בר סמכא, הוא סיכם עם התובע כי התיק ישאר בלשכתו, ועד למחרת יאמר לו התובע אם התביעה מסכימה – כי אז לא ינתנו נימוקים להכרעה, או שמא מתנגדת, ואז יוסיף השופט נימוקים….

למחרת היום בבקר הגישה התצביעה ערעור לבית המשפט המחוזי בלי לתת לשופט מענה וביקשה לפסול את החלטתו בשל כך שאיננה מנומקת…..

אותו תובע מונה בינתיים לשופט בעצמו. באותו עניין הוא קיבל ככל הנראה פקודה מהממונים עליו. שניהם מונו לשופטים עוד לפניו. מה אני צריך להרגיש כשאני מופיע בפני כל אחד מהם? הרי הם הונו אותי ואת השופט איזקסון בעבר – הונאה של ממש! חוסר יושר מזוקק! הפרת אמון מכוערת!

אני בטוח שהם עשו זאת כדי ללמד את הופט לקח. כדי שיחשוש מנחת זרועם המשפטית ולא יעלה על דעתו להמרות את רצונותיהם. וכאמור היום הם משדירת השיפוט שלנו.

ויש גם צורה אחרת. פשוט קוראים את השופט הסורר לסדר בפני השופט הממונה עליו. יש דבר כזה? מסתבר שיש. ומעשה שהיה כך היה. ביום א' 12.2.12, במקום אחר, נתקלתי בגילוי חמור ביותר של תופעה זו. תובע משטרתי שלא נחה דעתו מפסיקה של שופט/ת התקשר למפקדו ויחד החליטו לקחת את השופט /ת לברורו אצל נשיאת בית המשפט באותו מקום – הידועה בגישתה הקשוחה כלפי נאשמים, ובאמות מידה משפטיות שהן לטעמנו בלתי מקבלות על הדעת.   הדבר נעשה בשיחת טלפון קולנית בשרותים. "ניקח אותה לברור לנשיאה" צעקו שם בקולי קולות. איתרע מזלו של התובע המשטרתי וארובות האוורור הוליכו את הקולות ללשכת השופט/ת אשר שמע/ה איך מחרפים ומגדפים את שמו/ה ואיך מתכננים לערוך לו "זובור" אצל השופטת הממונה עליו כביכול, כדי שילמד הלקח  ישוב לדרך הישר – תמיכה בלתי מסויגת במשטרה.  קרא/ה השופטת לתובע/ת והסביר/ה לו/ה כי שמע/ה הכל ואיננו/ה חושש…. אוי לאותה בושה.  לי עצמי נחסכה אי נעימות גדולה – וכי כיצד הייתי יכול לומר לשופט/ת מה אומרים ומה מתכננים לעשות לו/ה? מזלנו שיש ארובות אוורור עם אקוסטיקה מצויינת…. מי שרוצה בכל זאת לנחש: תמונת השופט/ת המדובר/ת נמנית על המצולמים בעמוד השופטים המזכים באתר זה.

כדאי שתשאלו את עצמכם – איך גדל דור של שוטרים שחושב שהשופט הוא חלק מהמנגנון שלו שצריך לסור למרותו ולחשוש מפניו? איך יכול היות שנקמה בשופט היא נורמה? ואם כך כלפי שופטים, מה לגבינו – האזרחים?

ההמלצה שלי לגורמי המשטרה – גלו איפוק. אל תעודדו את קציניכם להעמיד מועמדות לשיפוט התעבורה. כמה שנים של צינון דרושים מאד. ובכלל, רצוי מאד ששופט יהיה בעל ניסיון אמיתי בייצוג נאשמים. בעיני זה תנאי שבלעדיו חסר לשופט כלי מהותי בהערכת המתחולל בפניו.

זה המקום לכתוב תגובה. כאן אפשר לשאול שאלות או לבקש עצה. אנו נעשה כמיטב יכולתנו להשיב