אולי עדיף להישאר בכלא

אינני מתלהב מפניות לבית המשפט העליון. לפני עשרים ושלושים שנה, הייתי מתאווה לכל עניין המגיע לשם. תמיד הדבר היה כרוך בעומק מחשבה. במאמץ אין קץ של ניסוח מעורר השראה ומזמין. רגע כניסתם של השופטים לאולם היה רגע של חרדת קודש, והדיון תמיד מחודד וכובש. למרבה הפלא, פסקי הדין היו קצרים למדי. שנים שלושה עמודים הספיקו כדי לתת כבוד לטיעוני הצדדים ולהכריע.

 היום, לא נעים לומר, אני עושה הכל כדי שלא אהיה נאלץ להגיע לשם. אין זה סוד שרבים מאד מרגישים כמוני. הרבה פחות נעים יהיה לפרט מדוע, ואם להיות כן ממש, עדיף לשתוק. מישהו עלול להבין לא נכון את דברי. והרי בית המשפט חשוב לנו  ויקר לנו ואין לו תחליף. אבל גם לא ראוי להתעלם מהמציאות.

 טעימה קטנה אך מרה כלענה טעמתי רק בימים אלה. אדם שזוכה בבית משפט השלום, הורשע בבית המשפט המחוזי, ובית המשפט העליון מצא שיש מקום לתת לו רשות ערעור – כלומר שטענותיו ראויות לבחינה מחודשת, וולכאורה יש בהן ממש – ביקש שיעכבו את המשך ריצוי עונשו. אדם כבן שישם שנה שבית המשפט גזר עליו 24 חודשי שלילת רשיון הנהיגה, וכבר ריצה שמונה מתוכם, ביקש את עיכוב יתרת העונש עד אשר יכריע בית המשפט בעניינו. מה יועיל לו אם בית המשפט יכריע בעוד שנה כי הוא זכאי? מה יועיל לו אם יחלפו שנים עשר חודשי פסילה והוא יידרש לעבור מחדש מבחני תאוריה ומבחן מעשי? מה יועיל לו הזיכוי אם בינתיים הוא סובל סבל כלכלי ואחר, שהרי הוא עצמו חולה ומטופל באם זקנה המצריכה הסעות?

 לדיון בפני כבוד השופט ג'ובראן, הופיע נציג פרקליטות המדינה לטעון. בטיעון המרכזי שלו הוא אמר שאסור לבית המשפט לעכב ביצוע אף פעם!!! לעולם! אם חס וחלילה יעוכב הביצוע במקרה אחד, כלומר במקרה הזה, יתרחש אסון כדבריו, והמוני נאשמים ידרשו אף הם עיכוב ביצוע…. לכן הוא ביקש שבית המשפט כלל לא יבחן את הנסיבות המיוחדות למקרה שבפניו!

השאלה לפי דעתו של הפרקליט איננה אם המבקש ראוי שיעתרו לו. השאלה היא מה יקרה אם יעתרו לו. מה יקרה אם חס וחלילה עוד כאלה שמגיע להם עיכוב יבקשו אותו….  הייתם מאמינים? הייתם מאמינים שבית המשפט הקשיב לדבריו ברוב קשב ושאל את הסנגור אם יש בידו להפנות לתקדימים שכנגד?

אלו לטעמי טיעונים אלימים. טיעונים המתנכרים לכבוד האדם ולחירותו. טיעונים המקדשים ענישה באשר היא ומבקשים להכות בנו כולנו כצה שיותר ויהי מה, לתפארת "ניצחון" התביעה. טיעונים ההופכים את הפנייה לבית המשפט למיותרת מראש!

 לפני שהשבתי לו אמרתי לכבוד השופט ג'ובראן, כי הפרקליטות מכשילה את בית המשפט בעצת אחיתופל, וגורמת לו להחליט החלטות שמחזקות את המגמה הקיימת של ירידת אמון הציבור בבית המשפט. איך יכול בית משפט לומר אני לא נעתר לבקשות אף פעם לעולם? הציבור רוצה לתת אמון בשופט, בשיקול דעתו, ולדעת שהשופט פתוח להחליט כך או כך על פי העניין!

 כבוד השופט פרש ללשכתו והבטיח לתת החלטה מאוחר יותר.

 רוב הקהל שנכח באולם ניגש אלי אחרי הדיון וביקש להביע את הערכתו והזדהותו עם הטיעון. אבל אני נאלצתי לומר להם שאני אינני מאמין שבית המשפט התרשם מדברי כמו שהם התרשמו. הייתי היחיד מבין הנוכחים שסבר שהבקשה לעיכוב הליכים תידחה…. היחיד שאמר – אינני אוהב להגיע לכאן. עצוב לי לדעת שעוד מעט קט כולכם תרגישו כמותי. בכלא.

 לא חלפו ימים אחדים והחלטה לקונית שאינה מכירה באף אחד מטיעוני קבעה שהבקשה נדחתה. בעיני רוחי שמעתי את צהלות השמחה במסדרונות הפרקליטות והתעצבתי בייאוש רב. דיווחתי עליה לנוגעים בדבר וידעתי שנוספו עוד כמה אזרחים שדעתם תעיב מעתה ואילך על קרנו של בית המשפט. שהחוויה האישית שלהם תופץ כמו זרעים של סביון ברוח.

 אינני אוהב עוד ימים בהם אני נאלץ לנסוע ירושלימה, לבית המשפט העליון.

 אני קורא בעיתונים את כל המהומה סביב המינויים שם, והפוליטיקה, ואת המעורבות של לשכת עורכי הדין, והכל נראה בעיני כל כך הזוי ומיותר. כל כך טפל. כל כך שולי! אף אחד לא מעז לומר את האמת. מנסים להשפיע על מנוי כזה או אחר כאילו יש בזה כדי לרפא אותנו מן החולי.

השינוי הדרוש בבית המשפט העליון איננו שינוי פרסונלי! איש מבין השופטים איננו פסול בעיני. גם אם דרוש פלורליזם  חברתי, ואינני בטוח כלל וכלל שהפלורליזם הזה מקודש כל כך. דרושים שופטים טובים. ושופטים טובים יש! כולם מוכשרים ויודעים את המלאכה היטב.

הרוח פסולה בעיני. אבדן הדרך פסול בעיני, הגישה פסולה בעיני. הניכור פוצע את ליבי. היעדר התקווה הורס אותי. נשמתי הושמה בכלא, ומועד קצוב לסבל אין!

 בינואר הקרוב קובצו להם כמה עניינים להכרעת בית המשפט העליון בענייני אכיפה בינשוף ובמדי המהירות. כל יום המקרב את הדיון משרה עלי עצב גדול יותר. הטיעונים המשפטיים והעובדתיים שבאמתחתי מצוינים. אז מדוע ברור לי כל כך שזה בכלל לא מספיק? מדוע אני רואה ברור כל כך שביום עבודה יעיל אחד יסיר בית המשפט העליון מעל שולחנו עניינים חשובים לפרט, ויעדיף עליהם את עמדת המדינה לפיה אסור להיעתר לאיש כי אחר כך עלולים רבים לבוא בעקבותיו? האם הטיעון הזה כשלעצמו לא מצדיק העמדת הפרקליט הטוען אותו לדין?

מדוע עדיף לי אולי לבקש מאחרים להתייצב שם במקומי, לבקש את סליחתו של הלקוח על שאינני מתייצב להגן עליו, שלא אחזה ואחווה בצפוי לי מכל, שלא אתייסר מול תקוות השוא? אולי עדיף לי להישאר בכלאי?

דוד קולקר

זה המקום לכתוב תגובה. כאן אפשר לשאול שאלות או לבקש עצה. אנו נעשה כמיטב יכולתנו להשיב


2 תגובות ל-“אולי עדיף להישאר בכלא”

  1. לפני 400 שנה גלילאו לימד את תורת קופרניקוס שהארץ סובבת סביב השמש ולא ההפך. העמידו אותו לדין על כך והוא נאלץ לחזור בו מדבריו.

    אבל דפי ההיסטוריה זוכרים אותו כאדם אמיץ ואילו הדמות של שופטיו נשמרה בדפי ההיסטוריה כדמות של בורות עצומה.

    אז לך על זה, לפחות בשביל ההיסטוריה.

    שלום לך "מישהו",
    אני מעריך מאד את דבריך והם נותנים לי כח.
    לדעתי מערכת המשפט איננה מעריכה נכון עד כמה קרוב, חזק ומהיר יהיה גל ההלם שיתקוף אותה ביום שהציבור, ועורכי הדין בראשם, יאבדו את הריסון המונע מהם לומר ולדרוש היום את מה שצריך.

    מ"שיחות מזנון" בבתי המשפט, גל ההצטרפות הצפוי ברגע שהמאבק הזה יפרוץ, הוא עצום, ודי שמאה ראשונים ייאותו לומר את האמת לציבור.

    המכסה הולכת ומתמלאת, איכות המצטרפים מעודדת. הולך וקרב היום שלא תאלץ להסתתר אחרי כינוי ותוכל לומר אני תמכתי בגלוי בין הראשונים.

    תודה לך.

    דוד קולקר

  2. דוד
    ראה מה רורה בימים אלו עם המתמחים לרפואה.כאשר התפטרו קולקטיבית אמרו להם לא חוקי,אז כל אחד בנפרד הגיש מכתב התפטרות אישי,פתאום המדינה יום לפני כניסת ההתפטרות לתוקף המדינה "ניזכרה" ופנתה לבית המשפט.
    כאשר המתמחים הגיו עתירה לבג"ץ השופטת בייניש "ירדה" עליהם.
    אחד מחוקי היסוד הוא חופש העיסוק,מה כבודה לא שמעה על כך ? אדם שמאס במקצועו/מקום עבודתו זכותו הבסיסית לעזוב ולחפש מקום עבודה/עיסוק אחר,בית המשפט מונע זאת מהם בגלל שהמדינה טוענת שזה לא חוקי.
    יואיל נא בית המשפט העליון לומר למתמחים מתי ואיך מותר להם להתפטר !!!
    למה אני כותב זאת ? זו הקשה ישירה למאמר שלך,אתה לא לבד לצערי.